לבננו: עובד עם מקדחה חשמלית

שברתי ראש מה נעשה עם פינת המלאכה שלך. עד שעלה לי הרעיון להעביר אותה לעבר הכניסה המקורית לבית (כבר הודיתי מספיק לאבא על כך, ובכל זאת...).

כאן אתה עובד עם מקדחה חשמלית (electric drill machine) שאבא מצא ב"הום סנטר". אתה מאוהב בה. בין יתר הדברים, היא גם מאזנת את הצורך שלך להתנסות בשימוש במוצר חשמלי. המקדחה תמיד בהטענה, ובכל פעם שאתה רוצה להשתמש בה, אתה מנתק אותה מחוט חשמלי.

הרבה סבלנות וריכוז נדרשים כדי לחורר חור. שלא נגיד, קואורדינציה...

לבננו: משחק הרכבה מעץ

פינת המשחקים (play area) שלך תוגברה לאחרונה בכמה תוספות משמעותיות. כלל מנחה שלנו להכנסת משחקים כלשהם לחיינו ולחייך, שיהיו יפים, טבעיים ככל האפשר, ולבטח כאלה המעודדים משחקי הדמיון הפתוח (open ended imaginative play), וכמובן, שיהיו מעט ככל האפשר. כך שאתה לבטח מנחש כי לפני כל תוספת כזו נערכים כאן דיונים אינסופיים, בדיקות ותהיות. ורק אז, מבלי להגיד לך דבר, אנחנו מוסיפים משהו חדש למדף, מבלי לעשות מהומה סביב זה.

סלסלת הקוביות שלך נמצאת על המדף מאז ומתמיד בערך במשך שנתיים האחרונות. כל פעם מחדש התלבטנו אם כדאי להחליף את הקוביות לאחרות, אולי במידות שונות, אולי בצבעים שונים. אך משהו עצר בעדנו, למרות שמגוון אפשרויות שמור בצד. איכשהו, לאורך הזמן, המשחק שלך בקוביות לא הצליח להמריא מעבר לבניית מגדל, גשר, או לכל היותר, רכבת, בתוספת צדפים, אצטרובלים, וחיות מחוות החיות (עוד חוב אחד נושן שלי בסיפוריי אליך). כמי שמאמין כי עדיף להמתין לרגע בו תגלה משהו בעצמך, במקום לזרז לך את קצב התקדמותך, אך גם להרוס לך את אלמנט ההפתעה (סליחה על סיכום קצר אך קולע של אמונתי בדבר, הרי כבר דיברתי על כך בהרחבה די הרבה), ניסינו בשיניים שלא להציע לך משהו שלא תהיה מוכן אליו.

בחודשים האחרונים התחיל אבא לפתע לדבר על משחק הרכבה כלשהו שזכר מילדותו ובמקרה ראה באחת ממכירות הגראג'. לא לגמרי הבנתי למה כוונתו, והאמת, חשבתי כי אולי משחק זה לא מספיק פתוח, כיוון שבסופו של דבר אפשר לחבר את הצורות רק במקומות בהם יש חורים, לא ממש התלהבתי, מה שלא הלהיב את אבא שלעיתים קצת הולך לאיבוד בלבטיו (לפחות מושא הלבטים מתחלק בינינו, אחרת לא היינו מצליחים לעשות ולו צעד אחד, כי לא היה מי שיעודד אותנו בסופו של דבר לעבור לשלב המעשה, ולפעול), והמשחק נמכר. אבא התייסר. הוא היה בטוח כי תאהב את המשחק לנוכח אהבתך הרבה לברגים ולאומים למיניהם ולהרכבות שונות שאתה מבצע בהם. ואז אני נכנסתי לתמונה. לבסוף החלטתי כי יהיה שווה להעיף מבט במה שאבא תיאר, וצללתי לתוך אינטרנט. כשראיתי את Makit Toy באחת החנויות בארץ, הספק שהיה בי לגבי פתיחות במשחק נשאר בעינו. אך אבא התעקש והתקשרנו להזמין. להפתעתנו, נודע לנו כי לא מייבאים יותר את המשחק לארץ. חה! לא בכך יעצרו בעדנו. חיפשתי באמזון, חבר וותיק שלי, וגיליתי אותו לשמחתי. שלא להפתעתי, הוא היה במחצית מחיר מזה שהוא נמכר בו בארץ (15 דולר למשחק מעץ בהחלט שווה את הסיכון), ובסיוע הנדיב של שירותי "הובלה שגעוז בע"מ", תוך זמן קצר קיבלנו את המשחק לידינו.

המשחק התאים בדיוק לתוך המשבצת שנועדה לו - שלב מעבר בין הרכבת מגדלים פשוטים מקוביות זהות לבין משחקי הרכבה מקוביות שבתקווה אין סוף ותחילה להם. הייתה מעידה אחת לתכניותינו. הכרת את המשחק סמוך לפני הביקור של אמא שלי. מה שהוביל שלא במפתיע לכך שבמשך ימים שלמים לאחר עזיבתה כל מה שהיית מרכיב הוא שמשיות (?!), כולן גם מתואמות בבנייתן ממקלות באותו הצבע. אותן גיוונת בגלגלות. לא צריך לציין כי לא היה זה פרי יצירתך.

אך אנחנו חזקים קצת יותר מזה. למדנו דבר מה על עצמנו ועל מה שהיינו רוצים שייווצר כאן. הנסיון לחקות שלך, שכבר הרחבתי עליו לאחרונה, ויחד עם זאת הרצון שלך לעשות כל דבר ביחד איתנו לאחרונה גרם לכך שהיינו חייבים להיות איתנים ונחושים בבחירת דרכינו. וכמה שזה קשה לשמור את השד הזה בתוכנו ולא לנסות להוביל אותך גם לא בעדינות. וכך מצאנו את "משהו" - יצירה נפלאה בהחלט, רבגונית ואינה ניתנת לחיקוי, ועם זאת גם לתסכול מהנסיונות הכושלים לחזור על צעדי זה שבנה משהו מתוחכם. "מה אתה בונה אבא?" "משהו" "מה אבא?" "משהו". לקח לך זמן להתרגל. בהתחלה התעקשת לקרוא למשהו בשם. אך לאט לאט נדבקת. "אני בונה כאן משהו, אמא". ואז הגיע גם הרגע הזה: "בניתי כינור!", "יש לי צ'לו". לגמרי מעצמך. ללא כל הכוונה מאיתנו.

נכון, הדברים היחידים שאתה בונה בינתיים הם כלי נגינה - התעניינותך העמוקה במוסיקה עוד תוזכר בהרחבה כאן. אך זה גם לא משנה בעיני. מה שמשנה הוא כי אתה רואה בסלסלה אוסף של צורות שיכולות להיות כל דבר שתרצה, אמיתי אך מופשט, חומר בנוי מאוויר, דמיון שהופך למציאות. בתקווה כי כך יהיה גם בחייך...

לבננו: טועם מסריגת אצבעות

אתה רואה אותי כל כך הרבה סורגת בזמן האחרון, מדבר על זה, ומנסה ביאוש כמעט לסרוג משהו בעצמך בכדור הצמר שלך, שהחלטתי לחרוג ממנהגי ולהציג לפניך משהו שמקדים את התפתחותך בכמה שלבים.

התלבטתי הרבה עם עצמי אם צעד זה נכון, אך החשש שלי שתאבד עניין במשהו שאינך מצליח ליצור בו משהו (והרי "בכאילו סורג" כבר מזמן לא מספק אותך) התגבר על כל היתר.

ומכיוון שעדיין חשבתי שסריגת אצבעות (finger knitting) עוד ממש ממש מוקדמת לך, חשפתי לפניך את מגדל הסריגה (knitting tower) שבבוא העת הזמנתי מארצות הברית (ראיתי גם ב"עומר" בגדלים קטנים אמנם).

כל אחד יכול ללמוד לסרוג באמצעות המתקן הזה - במשפט אחד, פשוט מעבירים את החוט המוביל כל פעם מעל החוט שעל המגדל, מעלים את החוט שעל המגדל מעל החוט המוביל ומורידים לתוך המגדל. והנה נוצרה לה לולאה, משמעה עין!

כהרגלך שכבר כמעט ולא מאכזב, בפעם הראשונה שהצגתי לך את המגדל, רק הסתכלת. לא הבעת כל עניין. אני נלחצתי.

בפעם הבאה ניסית קצת ממש, לא הצלחת, וביקשת ממני לסרוג בעצמי. ממממ....

ואז עברו להם כמה שבועות מבלי שנגעת במגדל בכלל. יום בהיר אחד לקחת אותו מסלסלה. הייתי בטוחה ששוב תבקש כי אני אסרוג. אך התיישבת בחיקי. וביקשת ממני שאחזיק את החוט המוביל ואת המגדל. כך עשיתי. ואז לקחת את החוט שעל המגדל והעברת אותו מעל החוט המוביל והורדת לתוך המגדל!

משימה לא פשוטה בהחלט. יכולתי להכיר לך גם מסרגה, מה שאולי היה מסייע לך להוריד את העיניים. אך אז המגע שלך בצמר היה נחסם. לא חשבתי כי האתגר גבוה לך מדי. המוטוריקה העדינה הנדרשת להעברת חוט דק מתוח מעל החוט השני מבלי שירד מהמתקן די גבוהה. הסבלנות הנדרשת לסריגת עין עין והמתנה להצטברות העיניים לכדי שרוך רבה. האכזבה לנוכח העיניים היורדות לפתע לתוך המגדל ונפרמות יכולה להיות מייאשת. ועדיין.... מדהים לראות את השקט שלך כשאתה סורג. ביחד איתי. קצת בכל פעם. בהפסקות מרובות בין לבין. עד שתצליח לסרוג לבד. הנשימות שלך בנשימותיי. ליבי בליבך...

וקצת פרטים טכניים:
כאן אפשר ללמוד לסרוג בסריגת אצבעות וגם להכיר סוגים שונים של מתקני סריגה פשוטים.

כאן אפשר ללמוד לסרוג בסריגת אצבעות.

והנה מתקן סריגה פשוט שאפשר ליצור מבלי להתחכם יותר מדי.

לבננו: כרטיסי תפירה

כהמשך טבעי לפעילויות ההשחלה השונות שהתנסית בהן (lacing boards), ולפני הטעימה מתפירה אמיתית, כרטיסי תפירה (sewing cards) מצאו את מקומם בקלות רבה.

הדבר הקשה היחיד בהם היה לחכות עד שאבא שלך התפנה לעשות אותם. אני אולי הרבה דברים - אך ציירת בהחלט לא נכלל ביניהם.

וכמו תמיד, היה בהחלט שווה לחכות.

אבא צייר צורות פשוטות על קרטון ביצוע, עשה לו למינציה וניקב חורים - קלי קלות.

כל פעם זמין לך כרטיס אחד. בינתיים אתה תופר אותו באמצעות שרוך עם קשר בקיצו.

בהשראת "The Creative Family"...

לבננו: התופים התלויים

אינני משערת לעצמי איך היינו יכולים להתקיים, אם היו שוללים מאיתנו את האפשרות לאסוף מהרחוב את כל מה שנראה לנו בעל פוטנציאל כלשהו לשימוש חוזר...

יום בהיר אחד, בעת מטיילים אנחנו שלושתנו להנאתנו, ראינו את עובדי העירייה מפרקים פסל סביבתי מעשה ידי הצופים (עד כדי כך היה הוא סביבתי, שהוא נשאר כחלק מהסביבה כחודש בערך אחרי שבנו אותו, אך זה לסיפור אחד...)

אפשר היה לספור באצבעות את כמות הרגעים שלקח לי להתייצב לפני הממונה על העובדים שבשמחה תרם לנו את אחד המוטות. בעוד שאתה פנית בדיוק בכיוון ההפוך, לכיוון מגרש המשחקים, והספקת להדאיג שם מספר מטפלות שדאגו לדעת איפה אמך הרשלנית, על מה שהשבת להם ברוגע: "היא תיכף תבוא".

אם הייתי יכולה, היינו לוקחים הרבה יותר מוטות. אך בכל, זאת יש הגבלה קטנה לכמות המשקל שאתה ואני מסוגלים לשאת.

והמוט הזה הוא בדיוק מה שהיה חסר לנו לבניית התופים התלויים.

בהשראת קיר תיפוף של SouleMama. כשקראתי אותו כך לפניך, הגבת בפליאה: "אמא, זה לא קיר". מממ.... ובכן, הערתך התקבלה.

אנחנו כל כך מתרגשים לאור אהבתך למוסיקה - והתופים הוא כלי הנגינה בין האהובים עליך..

ועם התופים התלויים, כמו עם כל דבר אחר בחיים, הגיעו הגבולות - אפשר לתופף בבוקר עד ארוחת הצהרים, ואחרי השינה עד ארוחת הערב. כדי ששכנינו ימשיכו לחבב אותנו...

לבננו: לומד על סימני דרך

כמה מבורכים אנחנו על כך כי כדי ללמוד על סימני דרך, כל מה שאתה צריך לעשות הוא ללכת לטייל עם אבא בוואדי שליד הבית...

לבננו: מטגן שניצלים

יש תחנות כאלה...

בהן עולה באוויר בקשה חדשה...

לא כל כך חדשה, האמת, ולבטח כזו שכבר נשמעה בעבר, אך הפעם רוח שונה נושב מאחוריה. היא מזכירה לי ציפור נודדת שבמסעה לארצות רחוקות, מבקשת לנוח על ענף עץ ירקרק. אם יהיה לה מקום, מי יודע, יתכן ותשוב לנוח עליו שוב במסעות הלוך ושוב שלה בין העונות. אך אם הענף ירעד, לא יסביר פנים, ואף יזעף, סביר להניח שלא יזכה לארח שוב את הציפור, שתמשיך לחפש מנוח במקור אחר. כמה קל לפגוע בבטחון העצמי הכה שברירי. כמה קשה לטפחו...

כבר כמה זמן אתה מביע עניין מחודש בכל הנוגע לבישול על הכיריים. שלא כמו בעבר, אז דאגנו להזהיר אותך להתרחק מהאש, הפעם החלטנו בעדינות להכיר לך אותה. אתה לומד להרים מכסה שעל סיר חם, לערבב תבשילים, להוסיף מטעמים לתבשיל, וגם... לטגן שניצלים על כל מרכיבי המהלך הנדרשים. ובימים האחרונים, כחודש וחצי אחרי שתמונות אלה צולמו, אתה גם התחלת להדליק ולכבות את האש בעצמך.

הלוואי והייתי יכולה לצלם לך את המבט הגאה שעל פניך.

כמעט כמו זה של אבא, שגילה עד לאיפה טיפסתי כדי לתפוש קצת פרספקטיבה...

לבננו: על אבק, על אדמה, ועל גילוי העצמי

אני חושבת שכבר הצלחתי להבהיר עד כמה אנחנו מנסים לא לזרז את התפתחותך לפני שאתה מוכן לכך, לא לדחוק בך לכיוון כלשהו בטרם אתה מגיע לשם בכוחות עצמך, לא לגלות לך את מה שעוד טרם גילית בעצמך. כל גילוי כזה מתרחש אך פעם אחד, ובגילוינו אותו לך מבלי שעשית זאת אתה בעצמך, אנחנו שוללים ממך את החופש לטעום מראשוניות זו. ולעיתים אך נדמה לי כי בכך אנחנו הופכים להיות פשוט אכזריים ללימוד שלך...

זה הדיון הפנימי ארוך הטווח והרועש ביותר שאני מקיימת עם עצמי. האם להציג לך משהו? ולו בלהזכיר אותו? או לחכות בסבלנות עד שתפתח את הדלת אתה. מיותר להגיד כי הסבלנות תמיד משתלמת. כן חשוב לציין כי אני באמת מאמינה, והחוויה איתך אך תומכת בכך, שאין דבר שלא תגלה אותו בעצמך. ולו היו לנו הסבלנות והאמונה הנדרשות לכך...

וכך, למשל, ביום אחד גילית את קיומו של אבק.

היובש השנה גרם לאדמה להיות כל כך יבשה שכמעט כל נגיעה בה הייתה מעלה עשן בלשונך, הלא הוא אבק. אהבתך הנצחית והמתחזקת לטרקטורים ולכלי עבודה כאלה ואחרים, במיוחד אלה מהם המפיקים צלילים צורמים חזקים, טשטשה טיפה את הגבול שבין העשן לבין האבק.

מה רבה הייתה פליאתך עת גילית שאם משחקים באדמה היבשה ובמיוחד וזורקים אותה, אופס... יש אבק! מלא אבק! ואני נזכרתי שהרי כל כך הרבה זמן כבר רציתי שתשים לב לאדמה ולכל הנפלאות שאפשר להפיק ממנה. התלבטתי אם להראות לך שאפשר לעשות את כל מה שאתה עושה בארגז חול גם באדמה. טוב שחיכיתי...

כמה חשוב לחכות וכמה אני שמחה כשאני מצליחה לעמוד בפיתוי להפריע לך. אי אפשר להגזים בלהזכיר זאת לעצמי שוב ושוב.

שעות העברת בעיסוקך באדמה היבשה. מהופנט, שוקק חיים, חוזר על פעולותיך שוב ושוב. בכל הזדמנות אפשרית הזמנת גם אותנו "להעלות אבק". עד הערה חשובה לעצמי - כמה חשוב להענות לבקשת ילדיך. ולא לזלזל או להרתיע אותם כי הרי הדבר מלוכלך. כן חשוב בכל זאת להתוות גבולות - כמו למשל, במקרה הזה, כדאי להעלות אבק מאדמה הרחק מאנשים.

ואז הגיע הגשם. למחרת, יצאת לעסוק שוב בענייני האדמה שלך. אך לפתע גילית.... כי האדמה אינה מעלה אבק יותר.

שבור לב קמעה, ובכל זאת... איזה שיעור אדיר! והכי מדהים בו כי למדת אותו בכוחות עצמך...

לבננו: סביבונים מספלולים

אם יש משהו שאינני מבינה אותו, וכנראה גם אתה, הוא על מה כל רעיון הסביבונים...

אך שנינו בהחלט מבינים שלא צריך סיבה מיוחדת כדי ליצור משהו... כמו, למשל, סביבונים (Dreidels) מספלולים ומבצק משחק.

כל מה שצריך הוא ספלול (או אולי אפילו צדף), בצק משחק וגפרור.

ובדרך אפשר גם ליצור דברים נוספים...

ולנסות פטנטים מבריקים...

מה שבטוח הוא שלא כמו הרבה סביבונים אחרים, סביבונים אלה מספלולים מסתובבים מעולה פשוט!!!


הרעיון נלקח מכאן...