לבתנו: לראשונה נגעת במשהו במכוון!

והנה זה קורה...

אחרי שהתנסית רבות בנגיעה לא מכוונת בחפץ התלוי לפניך,

יום בהיר אחד, כזה ששום דבר חריג לא בישר על כי יהפוך ליום מיוחד,

הגלגלים הקטנים אי שם במבוכי מוחך התחברו להם חיבור שכזה,

ולפתע שמת לב...

את נגעת במשהו, והוא זז עקב נגיעתך!

משמעו, את יכולה להושיט את ידך ולגעת במשהו שרצית לגעת בו...!!!

נ.ב. בתמונות את בת חודשיים וארבעה שבועות...

לבתנו: ממשיכה ללמוד להרים את הראש

את ממשיכה ללמוד להרים את הראש.

וכל האמצעים כשרים - פוף קטן שמסייע לך להתרומם (למרות שדי מהר עזבנו אותו, כיוון שהיית ממש מחליקה ממנו), וגם מראה, בה את רואה את השתקפותך והיא מעודדת אותך להרים את הראש עוד ועוד...

וכמובן, כל המשפחה מצטרפת למאמץ הכביר...

נ.ב. בתמונות את בת חודשיים וארבעה שבועות...

לבתנו: לומדת להרים את הראש

לאט לאט את לומדת להרים את ראשך הקטן.

את לא ממש אוהבת להיות על הבטן, או בכלל בשכיבה. אם כי אני מנסה בכל זאת לשים אותך על בטן, כשאת ערה, לפחות פעם - פעמיים ביום. עם צ'ופו הייתי הרבה יותר מודאגת מזה. יתרונך בהיותך בת שניה הוא שאנחנו הורים רגועים אפילו עוד יותר ממה שהיינו איתו, בכל הקשור לשלבים התפתחותיים, לכל הפחות.

אני מאמינה מאוד ברכישת כישור דרך תרגול מתמיד, אך לא מאמינה כי תרגול זה חייב להיות כפוי על המתורגל ולהעביר אותו ייסורים. כך שאינני מצליחה להשאיר אותך על הבטן על אף התנגדותך. וכן, אני מודעת לכל היתרונות של חיזוק חגורת הכתפיים. וכן, אני מודעת למליון גישות חדישות העוסקות כולן בהפיכת התינוקות הרכים לאקרובטים קטנים. ועדיין, לא מצליחה שלא לחשוב לעצמי, מה היו עושים לפני כמה עשרות שנים, שלא נגיד מאות שנים...? איך גדלו אז התינוקות ללא האילוצים להעברת זמן ממושך על הבטן..?

ועדיין, הצלחתי לתת לרופאה ההתפתחותית בטיפת החלב להלחיץ אותי. מדהים עד כמה השפעת המילים תלויה באוזניים שהן נופלות עליהן. לא רק זה, אלא שהיא הצליחה להלחיץ אותי גם בעניין אחיך. למזלי, לזמן קצר, בדיוק עד הרגע בו שפכתי את ליבי לאבא שלכם שהרגיע אותי, כהרגלו, וגם הבטיח שלא נלך לבקר אותה שוב ללא הצטרפותו.

ועוד כמה שורות בנושא החם, בו דנו לפני כמה שבועות. כשנכנסנו לרופאה, הייתי מוכנה לבדיקתך בלבד. זה מה שידענו. שלא כמו בביקורים שלנו בטיפת החלב לצורך חיסונים, בהם אחיך נשאר עם אבא בבית, הפעם הוא בא איתנו. כשהרופאה, אחרי שהדביקה לך תווית של "עצלנית", שאלה אותי כדרך אגב מדוע לא עשינו לו בדיקה התפתחותית של גיל שלוש, ואם אני מעוניינת לערוך אותה עתה, בלי לחשוב רגע נוסף, הסכמתי. כשהיא התחילה בבדיקתה, ככל שהתקדמה בה, הצטערתי כל כך על הסכמתי. מתוך חוברת עתיקת יומין, שגם אני בקושי הייתי מזהה בה דברים, היא התחילה לבקש ממנו לזהות חפצים. ואז גם צבעים. ואז גם לספור. היא, שהוא לא מכיר אותה בכלל, ולמרות שממש לא הייתה נחמדה כלפיו, בכל זאת שיתף אותה פעולה מהתחלה, לא הסתפקה בתשובותיו, והגדילה ראש להעיר לי בקול רם על כל התשובות שלו. מה פלא, שאחרי זמן קצר, הוא ביקש לצאת מהחדר. אוסיף כי זה לא קורה לו אף פעם. כששמעתי שהיא לא סיימה ואף מעוניינת לערוך לו בדיקה חיצונית, שלצורך ביצועה הוא נדרש להתפשט, רצתי אחריו החוצה וביקשתי ממנו להכנס. האני הפנימי הזה שלי שתמיד, לפני הכל, מנסה לרצות רשויות, כמעט הביא את בני המתוק קורבן לרצות גורם לא מתחשב ומזלזל בו. לבסוף, למזלי, עצרתי את עצמי. הוא לא היה מוכן להכנס בחזרה לחדר. והרופאה רשמה בהתרסה בתיק שלו: "הילד מסרב לבדיקה! האם מודעת להשלכות הסירוב!", כאילו היה מדובר לכל הפחות בפינוי מאחז. או, איזה שיעור ענק היה זה בשבילי. כל כך כעסתי על עצמי אחרי זה. שהסכמתי לבדיקה מבלי להכין את אחיך אליה, שלא עצרתי את הרופאה מהערותיה, שניסיתי לשכנע אותו לחזור לבדיקה שלא ממש הייתה נחוצה. ואחרי שנרגעתי, אפילו הודיתי למה שקרה. בפעם הבאה אני אהיה מוכנה יותר...

נ.ב. בתמונות את בת חודשיים ושלושה שבועות.

לבתנו: נוגעת בטעות

אחרי ששמנו לב כי התחלת להושיט קצת ידיים ואפילו לגעת בטעות במשהו שבדרכך, הוצאנו את האוניברסיטה (play gym).

נכון, זו אינה אוניברסיטת עץ יפהפיה כפי שהייתי רוצה שתהיה לך. אך הנה לך דוגמא נוספת עד כמה מה שמשנה בסופו של דבר הוא המסר, ולא הדבקות לעקרונות ריקים מתוכן ולו בשל העקרון. אוניברסיטה זו היא בדיוק בגודל הנכון; יציבה, אך גם קלילה מספיק שתוכלי להתחיל להזיז אותה, כשהזמן יהיה נכון לכך; מספיק רחבה כדי שתוכלי להזיז את הידיים מבלי לגעת בצעצועים המחוברים לצידיה. המינוס היחיד שלה הוא כי היא עשויה מפלסטיק.

במרחק מספיק קצר ממך, כזה שמאפשר לך לגעת בפריט הנתלה, תלינו את הצפרדע.

גם צפרדע אינה עומד בקריטריונים מונטסוריים קלאסיים, אך בעיני, גם הוא מעביר את המסר מצוין. רגליו הארוכות מספיק אטרקטיביות ומתנענעות, כדי שתוכלי לשים לב לתנועותיהן בעת הנגיעות המקריות שלך בו. אחיך היה מאוהב בצפרדע, שזכה לנגיעתו המכוונת הראשונה, וגם את התאהבת בו.

הצפרדע תלוי במרכז. את תסתובבי ותזיזי את ידייך. לפתע תשימי לב לכך שנגעת בצפרדע. בהתחלה לגמרי במקרה. עם הזמן, תשימי לב לכך שהצפרדע זז ברגע שנגעת בו. ואז, יום בהיר אחד, תושיטי את ידך ותגעי, לגמרי במכוון, בצפרדע. צעד ענק בהתפתחותך...

חשוב מאוד להקפיד לתלות באוניברסיטה כל פעם חפץ אחד. כבר מרגעיך מוקדמים אלה אנחנו מנסים לסייע לך להתמקד ולהתרכז, גם אם מדובר בדקות בודדות. ראית את מבטך? מדהים, לא? ואת רק בת חודשיים ושבועיים...

לבתנו: מתרגלת להרים את הראש

אינך מרימה ראש בקלות. כן את אוהבת לשכב על הבטן. לעיתים יותר מאשר על הגב.

המראה מסייעת לך ומספקת לך עידוד להרים את הראש. בינתיים, את מחזיקה את הראש רק כמה שניות, אם כי לעיתים, לעיתים רחוקות, מרימה אותו די גבוה...

לבתנו: מתאימים את הסביבה אליך

והנה אנחנו מתחילים להתאים את הסביבה אליך, כך שתתאים להתפתחותך (prepared environment). שלב ראשון בשרשרת ארוכה של התאמות בשנים הקרובות. את אוהבת להיות עלינו, או יותר נכון, עלי. כך שלמרות שהתכוונתי להוציא את מזרון הפעילות (floor mat) כשתהיה בערך בת חודש, בפועל יצא שפרסנו אותו לקראת יום הולדת חודשיים שלך. היתרונות של מזרון הפעילות רבים - הוא מעודד חופש תנועה, מסייע לפיתוח העצמאות, וגם נגיש ליתר חברי המשפחה שיוכלו להצטרף אליך.

ולמזרון הוספנו מראה. מראה מאפשרת לך קודם כל, פשוטו כמשמעו, לראות את עצמך. אם תשכבי על הבטן, יהיה בכך עידוד עליז להרים את הראש. דרך המראה את גם רואה ומכירה את המרחב שמאחוריך, ובבוא הזמן הדבר יסייע לך בהתמצאותך בטיוליך הזוחלים הרבים. הסביבה כבר תהיה מוכרת. כדאי לקבע את המראה לקיר - אני דוחה את הרגע הזה, כדי לא להשאיר סימנים על הקיר (גם לי יש חולשות, והאמת, חולשות רבות), כך שלעת עתה אנחנו מקבעים את המראה באמצעות כריות סובה.

אכן, נדרשו כמה וכמה תרגולים לאחיך לשמור מרחק מהמראה, לא לדרוך על המזרון, לא להתחיל לגלגל את המזרון בכל רגע נתון. אך זה היה שווה! וגם את, למרות שעדיין מעבירה עליו בסך הכל רגעים בודדים (גם חודש אחרי שהונח, את מעדיפה להיות עלינו רוב רובו של הזמן), נראה כי נהנית ברגעים הבודדים שלך עליו.

פעילויות לתינוקות - 1

בפוסטים הקרובים אני אנסה לתאר את הפעילויות שלמדת דרכן עד כה.

כבר אמרתי שאנחנו זהירים לגבי כל צעצוע שאתה בא במגע איתו באופן קבוע (אין אנחנו ממדרים אותך לחלוטין, כך שאם אנחנו פוגשים בחברים, אתה חופשי לעסוק במה שתרצה). וזאת הסיבה לכך. בשנים הראשונות לחייך אתה מתרכז בגילוי חושי של העולם המציאותי. אתה קולט את התכונות של החפצים שמסביבך דרך החושים שלך, וכך אתה מעשיר את הידע החושי שלך על העולם. ולכן, לפני שנכניס משהו לסביבה שלך, אנחנו תמיד נשאל את עצמנו איזה ידע תרכוש באמצעותו, ואם יהיה זה הידע שיעזור לך בהכרת העולם שמסביבך. אנחנו נחפש אחרי משהו שיאפשר לך להתנסות, שיעודד חשיבה וגילוי נוספים.

עוד דבר חשוב אחד, לפני שאני עוברת לסקירה - בגלל שאתה כל הזמן מתפתח, על התנסויותיך ועל יכולותיך, אנחנו משתדלים למחזר את הפעילויות שאתה נחשף אליהן מדי כמה שבועות (הפעילויות המועדפות עליך נשארות כל הזמן בהישג היד). וכך, כל פעם שאתה נחשף אליהן, אתה לומד משהו חדש ומחזק את המיומנות שכבר רכשת.

גם כאן העיקרון המרכזי הוא התבוננות בך. ברגע שאנחנו רואים שאתה מתחיל לפתח מיומנות כלשהי, אנחנו מגרים את הסביבה שלך באמצעות אחת הפעילויות שמותאמות למיומנות זו. ובהמשך משתדלים להעלות את סף הקושי.

טבעות - בין הפעילויות הראשונות שנחשפת אליהן. ואתה כל כך אוהב אותן!

**הטבעת שבמרכז התמונה היא טבעת שחיפשתי כל כך הרבה זמן אחריה. לא יכולתי למצוא אותה בגודל הזה בשום מקום (הקוטר המומלץ - 7,5 ס"מ). בסופו של דבר, פירקתי אותה מאיזה צעצוע. בערך בגיל של חודשיים וחצי, כשהצלחת לחבוט במכוון בצפרדע שהיינו תולים על המובייל לפניך, תלינו את הטבעת הזו בחוט גומי (של תחתונים) במרחק נגיעה ממך. עבדת קשה עד שהצלחת לתפוס אותה, וברגע מדהים אחד, למשוך את הטבעת לכיוון הפה שלך. בכך, למעשה, איחדת את הגילוי החזותי עם הגילוי המישושי והתחלת לבסס את תפיסת העומק שלך. כך גם למדת כי החבטות שלך הן אלה שגורמות לטבעת להסתובב ולהתנדנד. וכך המשכת והתנסית אין ספור פעמים, במשך חודשים, כל פעם משכלל את התנועות עוד ועוד. כל בוקר שהיית מתעורר, עד לפני כחודש, כשעברת למיטת הרצפה, ולא היה איך להמשיך לתלות אותה מעל המיטה שלך, הייתה זו התעמלות בוקר שלך. מדהים בעיני - כל כך הרבה ידע, והכל בעזרת טבעת פשוטה!

**הטבעת השמאלית (מסט טבעות לווילון שרכשנו ב"הום סנטר") הייתה בדיוק בגדול היד הזעירה שלך. יכולת, ואתה עדיין אוהב, להעביר זמן ממושך בתפיסה שלך, בהחזקתה, באמצעותה גם למדת להעביר מיד ליד, להזיז את אצבעותיך המתוקות. והכי אתה אוהב - פשוט להחזיק אותה בשינייך...:) הייתה תקופה, שקשרתי אותה בעגלה בשרוך פשוט (כמו כאן, בתמונה, בה אתה בן ארבעה חודשים). יכולת כך לקחת אותה מתי שחפצת בכך, וגם כך למדת, בין היתר, על גבולות המרחב בשל אורך החוט של השרוך. עד היום אתה מתענג על שרוכים - תמיד יש בפיך הקטן אחד. מזל שבכל חולצה שניה שלי יש איזה שרוך..:)



**הטבעת הימנית - עלתה המון כסף בארץ (בסביבות 100 ש"ח, עדיף לקנות באמזון, אם אפשר), אך הייתה שווה כל אגורה. אני קראתי עליה בהתחלה ב-Michael Olaf, קראתי את כל ההמלצות החמות באמזון, והחלטנו להביא לך אותה במתנה בסילבסטר. היית בן 4 חודשים וקצת. והתאהבת בה מהתחלה (בתמונה אתה בן 4,5 חודשים). כל כך הרבה דברים למדת באמצעותה. בהתחלה רק החזקת בה, אחר כך הפכת אותה לרעשן, העברת אותה מיד ליד, תפעלת את החרוזים הקטנים באצבעותיך, והיום אתה מעביר בעזרתן את הטבעות. והדרך עוד ארוכה...:) אנחנו עוד נלמד צבעים בעזרתה..:)


רעשנים - מפתחים חוש ראיה ומגע. בעזרתם אתה לומד את הקשר בין התחושה הפיזית בידיך לבין הצורה שאתה רואה. אתה גם מפתח תיאום בין הראיה לבין המגע לבין השמיעה. אתה מרגיש, וכך לומד, כי תנועות שונות שלך עם רעשנים מפיקות צלילים שונים (חלש, חזק, נעים, צורם). אין סוף התנסויות...

** הרעשן הירוק בשורה העליונה באמצע - הוא הרעשן הראשון שלך. נתנו לך אותו במקביל לטבעת מסט הטבעת לווילון. כשהיית בערך בן חודשיים. משום מה מוכרים אותו רק בחנויות יצירה..?! מדינה מוזרה אנחנו. הייתי כמעט בכל חנות צעצועים באזור ומדדתי את הרעשנים על פי גודל ידך - כולם היו כל כך מסיביים וגרוטסקיים, שלא לדבר על זה שערבבו כל מה שאפשר בהן. כל כך שמחתי כשבמקרה גיליתי את הרעשן הזה! עד היום הוא אחד המועדפים עליך.

** שני רעשנים משני צידיו - מרקס. השמאלי מעץ נרכש ב"שילב" (משום מה רק בפורים הם מופיעים שם), והימני - שוב בחנות יצירה. המונטסוריאנים מעודדים שימוש ברעשן שקוף - כזה שניתן לראות בו את הסיבה לרעש, כדי שתוכל ללמוד גם מזה. ובכל זאת בחרתי לתת לך אותם בשל הצורה הפשוטה שלהם, והתאמתם לידך.

** שני הרעשנים בשורה התחתונה - רכישות של השבועיים האחרונים. שניהם גדולים יותר, עם פעמונים גדולים שעושים צליל יותר חזק. שניהם מחנות יצירה (פשוט מצחיקה אותי העובדה הזו). הימני הוא של חברת "חלילית" שמייצרת כלי נגינה פשוטים ובטיחותיים לילדים. הפעמונים שלו גם חיצוניים - מה שמסייע גם לתפעולם באמצעות באצבעות שלך.

כפיות - כן כן, כפיות. לא זוכרת באיזה גיל התחלנו עם זה. אני חושבת, ברגע שיכולת להחזיק אותן. התאהבת בהן מהתחלה! כנגד כל ההערות "התומכות": "הוא לא נחנק עם כפית??".

** האמצעית - כפית מסט מתנה של ראש השנה שקיבלנו ביחד עם צנצנת דבש. אתה פשוט חולה (סליחה, בריא:) על כפית זו. עד עצם היום הזה. כאן אתה איתה לפני חודשיים, בהיותך בן 7 חודשים.

** השמאלית - כפית תה רגילה. האמת, אנחנו קצת מנצלים לטובתנו את האהבה שלך לכפיות. במסעדות (פעם במילניום) או בארוחות משפחתיות או עם חברים, כשאתה מצטרף אלינו לשולחן - אנחנו קוראים לכפית לעשות לך בייבי סיטר..:)

** הימנית - כפית מסט לתה שאמא שלי תרמה לנו (תודה רבה, MAMA).


אנחנו נמשיך בקרוב.