לבתנו: עם מטר

בזמנו, כשאחיך היה בגילך, הייתי צריכה להרכיב לו תיבת אוצרות (treasure basket), רעיון מונטסורי מבריק להכיר לתינוק שעוד לא זוחל אך כבר יושב את אוצרות הבית. חוויה חושית אדירה, שבמהלכה מניחים בסלסלה פריטים שונים מכל המרקמים האפשריים מרחבי הבית. אני זוכרת כמה התקשיתי למצוא פריטים רבים בבית ההוא של זוג בטרם הגשים את מהותו המשפחתי. איתך לא צריך להתאמץ בעניין זה, וגם לא לדאוג לריכוזם בסלסלה מיוחדת. גם לפני שזחלת, הגעת לכל מיני פריטים שרק כשראיתי אותם בידך, נדהמתי שהם בכלל קיימים אצלנו. ועכשיו, כשהולכת בתמיכה, הדבר בכלל קליל.

למשל, אין לי כל מושג מהיכן הוצאת את המטר. ואיך שאת אוהבת אותו! בדיוק כמו אחיך, אף על פי שנחשף אליו בגיל הרבה יותר מאוחר....

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים וארבעה שבועות...

לבתנו: זוחלת על שש

והנה זה קרה....

שלושה שבועות אחרי שנעמדת וצעדת בהליכה צדדית, התחלת גם לזחול על שש...!

ומי קבע שהסדר אמור להיות הפוך!

ובכל זאת, העובדה כי את כבר עומדת ואף הולכת בהליכה צדדית, גורמת לך להשתמש בזחילה אך כאמצעי להגעה מהירה יותר ליעדך. בכל הזדמנות אפשרית, את ישירות נעמדת. ולכן, אפילו חודשיים אחרי, אין כמעט תמונות שלך זוחלת (למרות שאין דאגה, את זוחלת המון).

הזחילה שלך כל כך מתוקה. בהתחלה זחלת ממש לאט ונענעת את הטוסיק שלך כגברת אמיתית. כל כך אהבתי את הצלילים של הידיים שלך מכות ברצפה בעת הזחילה - היית מרימה אותן גבוה גבוה ואז מכה בכל כוח ברצפה, נהנית מהצלילים שהפקת. עם הזמן תפשת תאוצה, והיום את זוחלת ממש ממש מהר. אחד המשחקים האהובים עליך ועל אחיך הוא לזחול מהר מהר אחד בעקבות השניה...

נ.ב. ובתמונה את בת שמונה חודשים ארבעה שבועות ויומיים...

לבתנו: במטבח מעץ

כאילו רק אתמול צילמתי את התמונות האלה שלך שוכבת ופותחת את הדלת של המטבח מעץ, וכבר עבר חודש. ברור, שגם אחרי שנעמדת, המטבח לא רק לא הפך לפחות אהוב על ידך, אלא להפוך הוא - את אינך זזה ממנו ליותר מכמה סנטימטרים. הדבר שאת הכי אוהבת לעשות הוא להוציא את הקערה של הכיור החוצה, להלום בה בכל החוזק ולהעיף אותה על הרצפה (סיבה תוצאה, הלא כך?). אחרי זה מגיעות הפעולות הקשורות בריקון הארונות. ודרך אגב, הסוגר שעל דלת התנור - די מהר פענחת איך פותחים אותו...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים ושלושה שבועות...

לילדינו: מגירה עם דפים מתחת לכן הציור

לפני כמה חודשים טובים (כבר) הוספנו לכן ציור אלמנט מהותי אחד שהיה מאוד חסר. עד עתה הנייר שעליו היית מצייר או צובע היה נמצא בחדר העבודה שלי, מה שהיה די מורכב מבחינת הנגישות שלו. אם היית צריך דף חדש, היית צריך לעשות טיול לא מבוטל כדי להשיג אחד. אכן, סליחתי עמך, לקח לי די הרבה זמן לחשוב על הפתרון הראוי, כלומר למצוא מגירה מתאימה. אך לבסוף, מצאתי...

והפתרון פשוט מעולה - אתה קובע, כמובן, מתי הספיק לך לצייר את הציור המסוים, אם אתה הופך את הדף וממשיך לצייר בצידו השני, אם אתה מוריד אותו מכן הציור ומוציא דף חדש, ואם כן, באיזה גודל ובאיזה צבע.

וכמובן, גם את מחליטה מתי היא רוצה להתקרב לכן ציור ולחקור את תוכן המגירה. בהתחלה אחיך קצת נלחץ, אך לאט לאט התרגל לרעיון והסתגלנו למציאות חדשה. בדרך כל שניים שלושה דפים עליונים במגירה שמורים להשביע את חוש הסקרנות שלך, ואנחנו תמיד מחזירים אותם בחזרה למגירה. כן העלנו את סרט הגומי ואת הציור שמהודק באטבי הכביסה למקום שגבוה מתחום השגתך, וכן שינינו את מיקום העפרונות והפסטלים, כך שהמגש בדרך כלל נשאר ריק.

לאט לאט מתאימים את הסביבה המאורגנת והבטוחה (prepared environment) כך שתתאים לשניכם, וזה בהחלט לא תמיד פשוט...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים ושבועים...

לבתנו: אהבתך לבקבוקים

אני כבר לא יודעת אם תורשתי או התפתחותי פשיטא, אך את פשוט מאוהבת בכל הבקבוקים באשר הם. כמו גם במפתחות, בפלאפונים, במצלמות ובכפיות.

אני חושבת שזו אולי התמונה האחרונה שלך בשכיבה על הבטן. מאז שנעמדת, רק לפני כמה ימים ממש, את כמעט ולא נמצאת יותר בשכיבה. רק קצת על הבטן, אני מניחה, עד שתרגישי לגמרי נוח בישיבה, ובכלל לא עוד בשכיבה על הגב. מה שעוד יותר מחזק את ההשערה שלי שכנראה המצב הבריאותי של קיבתך מעודד אותך להיות כל הזמן במצב מאונך. כל ירידה לשכיבה, ולו לצורך החלפת טיטול, בדרך כלל כרוכה בהבעת טרוניה מצידך. בקפיצה רגעית חודשיים קדימה, אוסיף כי אכן כבר כמה שבועות, מאז שעמידתך יציבה, התחלנו להחליף לך טיטול בעמידה (כמעט כל הזמן-שלב טרומי לגמילה מטיטולים שעוד רחוקה, כמובן). את כמעט לגמרי לא מוכנה עוד לשכב על הגב. ועל הבטן רק לכמה רגעים בקפיצות הבטן שלך שאת כה אוהבת לעשות, בדיוק כמו אחיך שקופץ לידך...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים ושבועיים...

לבתנו: מגיעה לפינת המשחקים

ברור כי זה היה רק עניין של זמן עד שתגלי שברגע שאת מגיעה לפינת המשחקים...

את יכולה בקלי קלות להעמד ליד המדף...

לשלוח את ידך לעבר הסלסלה הקרובה אליך...

ולרוקן את תכנה בשמחה ענקית על הרצפה....

מממ... אני צריכה לחשוב על ארגון מחודש של הסביבה כדי להתאימה לשניכם... בהחלט כך...

השמת לב כי בערך שבוע אחרי שנעמדת בתמיכה לראשונה, גם למדת ליישר את פלג הגוף העליון שלך בעמידה, שבהתחלה היה נשען על המשטח שלידו נעמדת??

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים ושבועיים...

לבתנו: ממשיכה לנוע בקפיצות, בטיפוסים ובמה לא

מסתבר כי העמידה על שש היא בדיוק החוליה המקשרת שהייתה כה חסרה לך.

במשך היממה האחרונה מאז שטעמת ממנה לראשונה כל מה שאת עסוקה בו הוא להעמד על שש, לדחוף את עצמך, במשהו המזכיר קפיצה יותר מאשר זחילה, לעבור לזחילה על הבטן, לטפס אם צריך ולהגיע...

בדיוק לאן שתכננת להגיע - ממש כמו שעשית לפני, אך הפעם יכולת להתנסות בהגעה למרחקים ארוכים יותר...

בין אם לדלת הכניסה שמזכוכית להציץ אל המתרחש בחוץ, ובדרכה גם לחקור שוב לעומק את הנמלים ואת גרגירי החצץ שלשמחתך, ביתנו שופע בהם...

ובחזרה לטפס על הפוף, אחד העיסוקים האהובים עליך בימים אלה...

כל האמצעים כשרים לתזוזתך, ואם את החלטת להגיע למגירה נייר שמתחת לכן ציור, ואת התהום בן מטר שמפריד ביניכם, אפשר לחצות באמצעות גרירה עצמית אחרי הגיטרה...

אז כך גם יהיה....

שום דבר לא יסיח את דעתך - גם לא הגילוי המפתיע של אמא המנסה לגנוב דקה ולבדוק מייל...

נחה רגע וממשיכה...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים ושבוע...

לבתנו: הפינה האהובה עליך

תמיד מרתק אותי להתבונן באיך אפילו בחודשים הראשונים לחייכם יש לכם כבר העדפות ברורות. איך נוצר הטעם...? תעלומה בעיני.

הנה למשל, ללא כל ספק בעניין, את מצאת את הפינה האהובה עליך בסלון לעת עתה - ליד הספה לבין ארון הספרים, בדיוק במקום שבו ממוקמת סלסלת עבודות היד של אחיך. וכמובן, לוח השחלה מעץ של אחיך (בצורת חיפושית) הפך לנשכן מעולה בשבילך.

ובהזדמנות זו אינני יכולה שלא להביא כאן את תמונת אחיך שקטן ממך בשבועיים. ובכן, האם אתם דומים?

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים...

ממשיכים להתאים את הסביבה אליך

אנחנו ממשיכים להתאים את הבית אליך. בסלון, פינינו את השידה מקש שלא הייתה יציבה במיוחד, וגם אכלת כמעט לגמרי את המדף התחתון שלה...:) במקומה שמנו פוף - הסחת דעת משקע אנטנות מאחוריו. אתה גם אוהב להשתכשך בו וכמובן, לשים את הרגליים עליו. הרמנו גם את המערכת. למרות שאהבת מאוד את החוט של הרמקולים (עוד שרוך לאוסף..:), חשבנו שיהיה לכולנו בטוח יותר, אם היא תהיה למעלה.

בשבוע שעבר, כשעשינו סידורים בקניון (באמת, סידורים.. זה הכי הרבה שאני יכולה לעשות בקניון..:) וקנינו לך הרבה ספרים טובים ועוד כמה דברים קטנים, אבא סידר (גם סוג של סידורים:) קצת את הבית. בין היתר, הוא התקין שער במדרגות בקומה השניה. התלבטנו לגבי מיקום השער. בקומה השניה ממוקמים חדר השינה שלנו (אתה ישן איתנו), חדר העבודה של אבא, חדר אמבטיה, שירותים וחדר ארונות. שקלנו אולי לשים את השער בכניסה לחדר השינה. אך משהו לגבי זה לא הרגיש לי נכון. כדי לבדוק מה מקור חוסר הנוחות לגבי ההחלטה, שאלתי את עצמי מה מטרת השער: הבטיחות או הנוחות..? והתשובה הייתה ברורה כמובן. כמובן, שזה פחות נוח לנו - עוד שטח שצריך להכין לקראתך. אך שוב, זה לא העיקר.

העיקר הוא לאפשר לך חופש תנועה מירבי. אחד מקווי יסוד העיקריים של הגישה המונטסורית, ואנחנו מאוד מזדהים איתו, הוא לטפח ולחזק את העצמאות של הילד מימיו הראשונים. באמצעות העצמאות אתה תפתח בטחון עצמי ואמונה בעצמך. אי אפשר לחנך אותך אליהם או להקנות לך אותם. הדרך היחידה לפתח בטחון עצמי ואמונה בעצמך היא באמצעות ההתנסות המתמדת שלך. וכך שוב מודגשת החשיבות של סביבה מתוכננת ובטוחה מסביבך (prepared environment). אנחנו נכין את סביבתך כך שתוכל להתנייד בה בחופשיות ולחקור אותה. לכן, בין היתר, אנחנו לא משתמשים בלול, בטרמפולינה או בכסא נדנדה - כל אלה מגבילים את חופש התנועה שלך במקום לעודד אותו. מהימים הראשונים שלך היינו מניחים אותך על הרצפה (לתדהמתם של חלק מהדמויות הפועלות בחיינו..:), העברנו אותך למיטה על הרצפה והחלטנו שלא להשתמש בכסא אוכל (על כך, בהמשך).

כך הגענו להחלטה שמקומו של שער הבטיחות הוא ביציאה למדרגות בקומה השניה. המטרה - למנוע ממך להגיע למדרגות בשלב זה של חייך, בו אתה עוד לא יודע איך לרדת בהן. וכך אתה חופשי להתנייד בקומה השניה, בלי שנהיה צמודים אליך כל הזמן. כך אני תמיד בודקת את עצמי - האם אוכל לסובב אליך את הגב לזמן בלתי מוגבל ולהיות שקטה שלא תפצע את עצמך. כל "המכשולים" הוסרו - הדלת לחדר עבודה (אבא ישמח להפוך אותו לבטוח בשבילך ולהרחיק את כל חוטי המחשב משם, אך לא נראה כי יוכל להמשיך לעבוד כך...:) סגורה, כך גם הדלת לשירותים (אני צריכה להתגבר על העניין של פח האשפה..:). כל מה שמסוכן באמת (חוטי חשמל, למשל, אך לא גיגית לכביסה; הנעלים - החריג היחיד למשהו שלא מסוכן שהורם גם הוא מהרצפה. שוב - מהמניעים האסתטיים שלנו) הורם מהרצפה. כל מה שלא בטיחותי באמת - אובטח (המגירה התחתונה של ארון הנעליים, שנפתחת באלכסון אלינו, ולא מצאנו, בינתיים, פתרון בטיחותי לכך; יתר השידות וארונות פתוחים לפניך - גם אם זה אומר שצריכים אחר כך להחזיר את כל המצעים והגרביים שהוצאת מהם..:). כל היתר - מחכה לך... חקירה מהנה, בננו המתוק.

פעילויות לתינוקות - 2

רעשנים - אלה הם שני רעשנים שיצרנו בעצמנו. השתמשנו בבקבוקונים של תמציות אפיה. למען הבטיחות, הדבקנו את המכסים. הידיים שלך חזקות מאוד. כבר הצלחת לפתוח סגירות שאפילו לא תיארתי לעצמי שאפשר לפתוח...:) למשל, איכשהו הצלחת להוציא בורג מכסא נדנדה שבסלון.

** הרעשן הימני - אבא מילא אותו בעדשים.

** הרעשן השמאלי - ממולא ב-4 חרוזים. בכוונה שמתי מעט חרוזים, כדי להדגיש את הצליל שהם עושים ואת תנועותיהם. לפני כמה ימים ישבנו בסלון, וברגע שתשומת הלב שלך הייתה מופנית כלפי, לקחתי בשקט את הרעשן וסובבתי אותו באיטיות למטה למעלה. נתתי לחרוזים להתגלגל באיטיות. הבטת בי בסקרנות במשך כמה רגעים. אני הנחתי את הרעשן על הרצפה. זחלת במהירות אליו. ועשית את אותם הדברים - לקחת אותו וסובבת אותו מטה מעלה בתנועות מודגשות. מאז חזרת עוד כמה פעמים על הפעילות הזו. אנחנו מתקשרים די הרבה באופן דומה - בין אם בצלילים, בין אם במעשים שונים.

רעשנים מישושיים - איך שאתה אוהב אותם! כל דבר שאתה יכול למשש ולהפיק צליל ממנו, הוא המועדף עליך.

** ספר - שלא כמו ספרי קריאה, את הספר הזה אתה יכול ללעוס כמה שתרצה...:) ספרי קריאה מבחינתנו הם לקריאה בלבד. למרות שאתה מנסה לגעת בהם כל הזמן ולקחת אותם ישירות לפה, אנחנו משתדלים להרחיק ממך אותם, להסיח את דעתך, ותוך כדי בכל זאת להמשיך לקרוא לך. אני כן חייבת להודות שאני די מחכה שזה יעבור לך ונוכל לקרוא ביחד יותר ספרים. כרגע זה די אתגר. אבל שוב, אני מודעת לגמרי שזה רצון שלי, והרצון שלך כרגע הוא ללמוד על כל העולם מסביבך באמצעות החושים שלך.

** עטיפה של אריזת מטליות לחות - שום צעצוע לא משתווה לדבר האמיתי! כשראינו שאתה מתעניין באריזות של מטליות לחות, פשוט רוקנתי לך את אחת מהן מהמטליות. עבד מעולה!

** שקית ניילון - כן כן. שקית ניילון פשוטה מפיקה צלילים מגוונים. שקיות זבל קצת חששתי לתת לך בגלל סיבות בטיחותיות, למרות שאם קושרים אותן בקשר, לא תוכל לקרוע חתיכה מהן ולהיחנק. בחרתי במקום זה בשקית בגדים, ורק תחת השגחה. אבל איך אתה נהנה מזה..!

כדורים - כל כך הרבה דברים אפשר לעשות עם כדורים. כרגע, הם משמשים בעיקר לעידוד זחילה. למרות שאתמול אבא שלך כבר שיחק איתך בתופסת..:)

** הכדור השמאלי - תפרתי לך אותו מלבד והכנסתי לתוכו פעמון קטן. אתה פחות משתמש בו כרגע. כנראה, הוא גדול לך מדי בינתיים.

** הכדורים הסרוגים - אמא שלי סרגה אותם. באחד מהם גם הכנסנו פעמון.

כיוון שאתה עוד לא זוחל במהירות הרוח (כל פעם שנדמה לנו שאתה כבר מתנייד מהר, אני צוחקת, מה נגיד על המהירות הזו כשבאמת תתחיל לפרפר בכל הבית), הכדורים עשויים מחומרים שיאטו במעט את מהירותם. גם כאן אנחנו מנסים להתאים את רמת הגירוי אליך, ולא להגיע לרמות של גירוי יתר. מיון הגירוי הנכון הוא גם אחד מכללי יסוד של הגישה המונטסורית.

רעשנים מעודדי זחילה -

** הרעשן העליון - רעשן מעץ עם פעמון במרכזו. מצאנו גם אותו בחנות יצירה ב-30 ש"ח בלבד.

** הביצה מעץ - של חברת "חלילית". תוכל לשמש אותנו בהמשך ככלי נגינה.