לבננו: על אבק, על אדמה, ועל גילוי העצמי

אני חושבת שכבר הצלחתי להבהיר עד כמה אנחנו מנסים לא לזרז את התפתחותך לפני שאתה מוכן לכך, לא לדחוק בך לכיוון כלשהו בטרם אתה מגיע לשם בכוחות עצמך, לא לגלות לך את מה שעוד טרם גילית בעצמך. כל גילוי כזה מתרחש אך פעם אחד, ובגילוינו אותו לך מבלי שעשית זאת אתה בעצמך, אנחנו שוללים ממך את החופש לטעום מראשוניות זו. ולעיתים אך נדמה לי כי בכך אנחנו הופכים להיות פשוט אכזריים ללימוד שלך...

זה הדיון הפנימי ארוך הטווח והרועש ביותר שאני מקיימת עם עצמי. האם להציג לך משהו? ולו בלהזכיר אותו? או לחכות בסבלנות עד שתפתח את הדלת אתה. מיותר להגיד כי הסבלנות תמיד משתלמת. כן חשוב לציין כי אני באמת מאמינה, והחוויה איתך אך תומכת בכך, שאין דבר שלא תגלה אותו בעצמך. ולו היו לנו הסבלנות והאמונה הנדרשות לכך...

וכך, למשל, ביום אחד גילית את קיומו של אבק.

היובש השנה גרם לאדמה להיות כל כך יבשה שכמעט כל נגיעה בה הייתה מעלה עשן בלשונך, הלא הוא אבק. אהבתך הנצחית והמתחזקת לטרקטורים ולכלי עבודה כאלה ואחרים, במיוחד אלה מהם המפיקים צלילים צורמים חזקים, טשטשה טיפה את הגבול שבין העשן לבין האבק.

מה רבה הייתה פליאתך עת גילית שאם משחקים באדמה היבשה ובמיוחד וזורקים אותה, אופס... יש אבק! מלא אבק! ואני נזכרתי שהרי כל כך הרבה זמן כבר רציתי שתשים לב לאדמה ולכל הנפלאות שאפשר להפיק ממנה. התלבטתי אם להראות לך שאפשר לעשות את כל מה שאתה עושה בארגז חול גם באדמה. טוב שחיכיתי...

כמה חשוב לחכות וכמה אני שמחה כשאני מצליחה לעמוד בפיתוי להפריע לך. אי אפשר להגזים בלהזכיר זאת לעצמי שוב ושוב.

שעות העברת בעיסוקך באדמה היבשה. מהופנט, שוקק חיים, חוזר על פעולותיך שוב ושוב. בכל הזדמנות אפשרית הזמנת גם אותנו "להעלות אבק". עד הערה חשובה לעצמי - כמה חשוב להענות לבקשת ילדיך. ולא לזלזל או להרתיע אותם כי הרי הדבר מלוכלך. כן חשוב בכל זאת להתוות גבולות - כמו למשל, במקרה הזה, כדאי להעלות אבק מאדמה הרחק מאנשים.

ואז הגיע הגשם. למחרת, יצאת לעסוק שוב בענייני האדמה שלך. אך לפתע גילית.... כי האדמה אינה מעלה אבק יותר.

שבור לב קמעה, ובכל זאת... איזה שיעור אדיר! והכי מדהים בו כי למדת אותו בכוחות עצמך...