לבתנו: מתחילים להתאים את עצמנו גם אליך

כבר מימיך הראשונים איתנו אנחנו משתדלים לדבר איתך, לספר לך על המתרחש, על מה שאנחנו מתכוונים לעשות: "אני הולכת להחליף לך טיטול", "עשית קאקי", "בואי נחליף בגדים", "עוד מעט נצא לטייל". וכמובן, יוצרים קשר עין כשמדברים איתך. הפעם הדבר כבר בדמנו, לגמרי טבעי לנו. אם את עסוקה במשהו, מסתכלת על משהו מסוים, למשל, אנחנו משתדלים לחכות עד שתעבירי את מבטך לפני שנקח אותך.

ולמרות כל הדברים המוכרים, גילינו היבט נוסף של מאמצי ההשתדלות שלנו. אחיך לוקח חלק ניכר בהם - לא רק פעיל, בהקשבתו לפנייתנו אליך, ולקיחת דוגמא לתקשורת בינאישית מנומסת ומתחשבת גם עם בני ימים ספורים; אך גם סביל, במסקנותיו האפשריות מהשיחות בינינו עליך. איננו אומרים שכואב לך משהו, כשאת בוכה, למשל, אלא כי משהו מפריע לך. אחרת, מבחינתו את רוב רובו של היום תעבירי בכאבים. אנחנו גם משתדלים לפנות אליך תמיד בשם, במיוחד אם נדבר עליך בגוף שלישי. יש משהו הרבה יותר סימפטי ומיודד בנקיבת שם, מאשר באזכור מנוכר "היא". אם אחיך מבקש לחבק אותך, או להושיט לך משהו, אנחנו מזכירים לו לבדוק אם את מסכימה.

נ.ב. בתמונה את בת חודשיים וחמישה ימים.