יום שני, 29 ביוני 2009

על כלבים, על מונית, ובכבוד רב, על פאפיה

לי יש פחד כלבים.

אני לא יודעת מה מקורו. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני פשוט פוחדת מכלבים. במיוחד מכלבים קטנים שנובחים ללא כל סיבה ברורה נראית לעין. פעם אפילו הזמנתי מונית כדי לחצות כביש, שלידו שהתה להקת כלבים. נהג המונית חשב שאני צוחקת עליו. בעצם, היו אלה כלבים גדולים. בקיצור, לי יש פחד כלבים.

ואז אתה הצטרפת אלינו. בטיולים הראשונים שלנו ברחבי העיירה, שהיא מלאה בכלבים שונים ומשונים, ממש רעדתי מפחד. אך לאט לאט גיליתי כי משום מקום מילא אותי אומץ - אף אחד לא יעיז לגעת באפרוח שלי. ובכל זאת העדפתי לשמור מרחק. בין לבין הגיע הקיץ שעבר. הדשא במרכז, שבו גילינו את כל הערבים שלנו, הוא גם המקום האהוב על בעלי הכלבים כאן. בשעות הערב הוא מתמלא בכלבים משוחררים, ואז... פחד אלוהים! הם דוהרים להם בכיוונים שונים, ולעיתים פשוט עטים מעל התינוקות. היו פעמים בהם הרגשתי שליבי נמחץ לנוכח המראות האלה.

הימים חלפו להם. אתה גדלת. מרגע שהתחלת לזחול, אי אפשר היה לעצור אותך. אם ראית כלב באזור, ישירות ניגשת אליו. רצה הגורל, ולהרבה מהחברים החדשים שלנו גם היו הכלבים. ואז... לפתע... לי התחיל לקרות שינוי מפתיע.

הרבה בזכות הגברת הזו. פאפיה היא הכלבה האצילית ביותר שאני מכירה. למרות שעוז אמר לי לא פעם כי אני לא חריגה, וכל מי שמכיר את פאפיה, לא נשאר אדיש כלפיה, אני עדיין רוצה להאמין שנרקם בינינו קשר מיוחד. בזכותה ובזכותך, לאט לאט הפחד שלי התמוגג. לפחות החלק העיקרי שלו. עדיין, אם אני שומעת נביחות, אני נרתעת. וליבי קופץ כל פעם שאתה ניגש לכלב. ועדיין, ללא כל ספק, מצבי טוב בהרבה מזה שהיה לפני כמה זמן.

מאוד חששתי להעביר את הפחד שלי כלפיך. כנראה, הצלחתי מעל ומעבר במשימה הזו. לא רק שאינך פוחד מכלבים, אלא אתה בטוח שכל כלב שאתה רואה באזור, הוא החבר הכי טוב שלך. אחים אתם.

אני מבינה את הכל - הקשרים מהעולמות הקודמים, נטיות לבעלי החיים, וסתם מצב רוח טוב. אבל מי לימד אותך את הטריק הזה??? לפני שבועיים היינו בים עם קסם, הכלבה של הדס, של ליאור ושל בר. כמובן, כרכרת מסביבה. אך אז קרה דבר מדהים. ניגשת אליה. לקחת את הראש שלה בשתי ידייך ו.... נישקת אותה!!! ושוב! ושוב! ושוב! אני נדהמתי! לפי כל המידע שברשותי, מעולם לא ראית משהו דומה לנשיקת כלבים. זהו לגמרי פרי יצירתיות החייתית שלך.

לנוכח הדברים האלה, אתה לבטח לא מופתע מכך שהתחלנו אפילו לדבר על להביא כלב הביתה. אנחנו אכן עוד רחוקים מהעברת הרעיון למסילות הביצוע. אך המחשבות קיימות. אתה כל כך אוהב כלבים, שאי אפשר שלא לתהות על כך. ואז, כמו שתמיד קורה, הגיעה ההצעה מאבישג ומעוז לשמור על פאפיה ביומיים הראשונים שלה לבד, אחרי נסיעתם. בהתחלה מאוד שמחתי. אחר כך מאוד נבהלתי. ואז נעצרתי על קו המשווה - בעיקר, הרגשתי מאוד מוחמאת. הרגשתי כאילו ראש הממשלה לפחות מגיע לביקור אצלנו. התרגשתי עד דמעות.

אתה היית ברקיע השמונה עשרה. לא היית מוכן ללכת לישון ברגע שגילית שפאפיה נשארת אצלנו. לא ידעת מה להציע לה קודם - שתיה, אוכל, חיבוקים, ליטופים או נשיקות. היה מאוד נחמד. התנסות בהחלט משכילה. רק דבר אחד הטריד אותנו. פאפיה הייתה מאוד עצובה. וכמה שניסינו לשמח אותה, הרגשנו שלא עשינו מלאכה טובה מדי. זה מובן. ובכל זאת, שמחנו כי בחרה להתארח אצלנו.

ומה הלאה???

רק הימים יגידו...:)

יום שבת, 27 ביוני 2009

אתה בן שנה ועשרה חודשים!

אתה בן שנה ועשרה חודשים!

אני אוהבת להניק אותך! אני אוהבת את איך שאתה שוטף את הידיים שלך בים או בבריכה לפני שאתה בא לינוק, אם הן מלוכלכות. בלי שאני מזכירה לך על כך בכלל. אני אוהבת את איך שאתה ניגש אלי, לפני, מתיישב ויונק. לעיתים מבקש כי אלטף אותך ולעיתים כי אשאיר את ידיי מאחוריי. אני אוהבת את איך שאתה עורך את השולחן לקראת הארוחה המשפחתית (בדרך כלל, ארוחת הערב) - שם שלושה מזלגות במקומו של כל אחד, ומלווה את הפעולה הזו בנקיבת שמות של כל אחד מאיתנו: AABA, MAMA, HE. תמיד בליוויו חיוך כובש. איך שאני אוהבת את הצלילים של המילים שלך! מדהים עד כמה המילים ברורות והברות חדות. והרי איך היה יכול להיות אחרת? כל דבר שאתה עושה, כשאתה עושה אותו, יוצא שלם ומדהים. אני אוהבת את איך שאתה רץ ושתי הידיים שלך לצידיך, מנפנפות לכל הכיוונים. אני אוהבת את איך שאתה מושיט את ידך למעלה אלינו, כשאתה מתקרב לכביש, או כשאתה רוצה לטפס על משטח גבוה. מחכה ויודע בבטחה כי ידנו תהיה שם לאחוז בידך. אני אוהבת את איך שאתה מסתכל לכיוון השמיים כל פעם שאני מזכירה את המילה "למעלה", גם אם אני מתכוונת ללמעלה, במעלה המדרגות. אני אוהבת את איך שאתה עוצר ליד הכביש, ומסתכל לצדדים לראות אם בא רכב. אני אוהבת את איך שאתה יורד לבד במדרגות, מחזיק במעקה ביד אחת, ו... מקפיד על כך שנחכה לך במרחק של כמה מדרגות בלבד. ואם אנחנו יורדים או עולים ביחד, אז התנועה היא קבוצתית - כולנו מתנענעים במרחק של כמה מדרגות בודדת אחד מהשניה, ולפעמים, במרחק אך של מדרגה אחת. אני אוהבת את איך שאתה שם את הראש עלי כשאתה עייף. אני אוהבת את איך שאתה עומד ליד המיטה שלנו או ליד הספה בסלון, מתקפל בזווית ישרה ומניח את ראשך על המיטה, אם אתה רוצה לנוח רגע. אני אוהבת את הרגעים השקטים איתך. כשאתה שוכב ואני לידך, ואנחנו מסתכלים אחד על השניה בשקט מוחלט ובמבט רציני ומתבונן. השקט, שמתמזג בדרך כלל עם החיוך המאושר שמגיע אחריו. או כשאנחנו בחוץ, ואתה שם את ראשך על ברכיי. מתבוננים יחד בטבע הסובב אותנו. או בהליכה, כשראשך על כתפיי. אני אוהבת לדבר איתך. אני אוהבת לראות איך המחשבה שלך מתפתחת. איך לפתע אתה מתחיל לחבר דברים, להסיק מסקנות שלא הוסברו לך במפורש. מבחינתי, זה פלא פלאים. אני אוהבת לראות אותך עסוק במשהו. מזמזם לעצמך. פיך טיפה פעור. רוק על שפתייך. אני אוהבת לראות את איך שאתה שמח כשאתה רואה את הסבים שלך. אני אוהבת לראות אותך יורד במדרגות בבוקר, כשBUSENKA מתארחת אצלנו, ואז רץ בטיסת מטוס לעבר המיטה שלה - שיכור מאושר לראות אותה. אני אוהבת לראות אותך עם בעלי החיים - במיוחד עם הכלבים. איך למדת לנשק אותם??? אני אוהבת לראות אותך מכבד במאכליך את כל מי שנמצא לידך. כמעט ולא קורה שאינך מוכן לחלוק ממה שאתה אוכל עם סובביך. אני אוהבת לראות אותך מגלה דברים חדשים. אני אוהבת לראות אותך מוצא משהו שחיפשת. אני אוהבת את הצליל שאתה משמיע כשמשהו נגמר לך: EEEEE! ושתי ידייך באוויר למעלה. אני אוהבת לראות אותך אוכל ענבים. אני אוהבת לראות אותך בים!!! נשכב בחול, או על שפת הים, ופשוט מתענג. אני אוהבת את הרגעים של שלושתנו יחד. אני אוהבת את המשפחה שלנו כל כך! אני אוהבת את איך שאתה עוזר לסדר את הבית, אחרי שהעוזרת הרימה את כולו. אני אוהבת את איך שאתה מגיע אלינו בלילה. בום! טה טה טה! הדלת נפתחת, הצעדים הקטנים, ואתה איתנו. אני אוהבת את איך שאתה מחכה לי עד שאתארגן להכנס למיטה, אם לפתע הגעת כשאינני עוד במיטה. אפילו בלילה אתה נעתר לבקשה מנומסת אליך. אני אוהבת לכתוב לך כאן, ולשמוע AABA AABA בחדר שלך, שם אתה קורא ספרים עם אבא אחרי המקלחת, לפני השינה. כבר אמרתי לך שזה הצליל היפה מכולם? אני אוהבת לכתוב לך כאן - להזכר ברגעים הקטנים. לדעת שיש עוד מיליארדים אחרים שממלאים את חיינו. ועדיין להזכר בחלק קטן מהם, ולהעלות אותם כאן, כשחיוך חולמני על פני. אני אוהבת את השקט איתך. אני אוהבת את המגע של הגוף הקטן שלך. אני אוהבת את המגע של היד שלך על היד שלי. אני אוהבת את איך שאתה תמיד שם גם את רגליך עלי, כשאני מניקה אותך בשכיבה. אני אוהבת את איך שאתה מקפיד על סדר פעולות ברור בכל מקרה. לכל אחד תפקיד ברור - למשל, אבא פותח את רצועת הבטיחת במושב הבטיחות שלך ומוציא אותך מהרכב, ואז אתה עובר אלי. או רק אבא מחליף לך את הטיטול בבוקר. אני אוהבת להיות אמא שלך. אני אוהבת אותנו. ואני אוהבת אותך!!!

נ.ב. תמונות אלה מלפני כמה ימים. אני יודעת כמה מרגיע יכול להיות בשביל כמה מהקוראות היקרות שלנו לדעת כי אתה עדיין יונק. ובתיאבון רב!

יום חמישי, 25 ביוני 2009

ABA!

וכך זה היה.

למרות שבפעם הראשונה קראת לי MAMA בגיל שנה וחודש, זה בא ויותר הלך לפרקים. רק בשבועות האחרונים חזרת לקרוא לי MAMA. את הM אתה מבטא תוך כדי נשיכת השפה התחתונה. כשאתה שם דגש דווקא על ההברה האחרונה. מה שצובע את הצליל בניחוח צרפתי משהו. ואני כל כך אוהבת את זה! אתה מתענג עליו, ובדרך כלל קורא לי כך רק כשאתה רואה אותי בתמונה, או ששואלים אותך לגבי: "מי זו?"

ואז לפני שבוע בדיוק, ביום חמישי שעבר, כפי שכבר סיפרתי לך, היינו אתה ואני בתורנות קואופ המפרכת. כשסיימנו, נכנסו לאוטו תשושים אך מרוצים בדרכינו לאסוף את אבא מאחת מפגישות השיפוצים שהוא פוקד לאחרונה. סיפרתי לך כהרגלי מהו יעד הנסיעה שלנו: "אנחנו נוסעים לאסוף את אבא". מה רבה הייתה תדהמתי כשבתגובה השבת לי: "ABA ABA". חשבתי שאני לא שומעת טוב, אך לא השארת כל ספק. לא שתקת לרגע. מתרגשת מאוד התקשרתי לאבא שלך והעליתי אותו ברמקול. וכך נסענו אליו - לצלילי ABA ABA ABA המופלאים שלך והצחוק המקסים של אביך.

מאז בכל הזדמנות אפשרית אתה משמיע את המילה היפה מכולן: ABA. אתה מתענג עליה כל כך שהיא נשמעת הרבה יותר AABA. וזה כל כך מדהים! כשאני בפלאפון, אתה בטוח שאני מדברת עם אבא; כשאתה מתעורר משינה, לפני הכל אתה מחפש את אבא; כשאתה רוצה לקרוא לאבא; כשהוא מגיע מהעבודה. היום שלנו מרוכז סביב ABA וMAMA (לעיתים רחוקות יותר). בכל הזדמנות אפשרית, ולבקשת כולם אתה חוזר אחרי שתי המילים האלה היפות מכולן. היכול להיות נפלא יותר?

אני אגלה לך סוד קטן - התרגשתי מאוד כששמעתי אותך אומר MAMA לראשונה.. ועדיין, אינני יכולה להשוות הרגשה זו לזו שאני מרגישה כשאתה משמיע ABA!

אתה אוהב ענבים!

אוהב זו הגדרה חוטאת מטרה בכל מה שנוגע להרגשתך כלפי הענבים.

אם זה היה תלוי בך, היית אוכל ענבים לארוחת בוקר, צהרים, ערב, וגם בין לבין. והאמת, הרבה פעמים זה בדיוק מה שקורה.

אולי זו רק אני,

אך יש משהו מהפנט בלראות ילדים אוכלים ענבים.

לוקחים ענב ענב לתוך הפה, מרוכזים מאוד במעשיהם, מפצחים אותם בשיניהם הקטנות ולועסים עד שבולעים.

כמה רגעים של הנאה טהורה. וגם תעסוקה בלתי פוסקת.

כשאנחנו בבית, אתה פשוט ניגש למקרר. פותח את הדלת ולוקח אשכול בידייך הקטנות. רץ לכיור. אני שמה לך שתי קערות - אחת לשים בה את הענבים, והשניה לאשפה. אתה קוטף ענב ענב מהאשכול, שוטף אותם (או ששוטפים את כל האשכול ממש על ההתחלה), ומפריד בין הענב לבין הצ'ופצ'יק (שאינני מצליחה לזכור את שמו הנכון כעת). כל אחד לקערתו המיועדת. כשאתה מסיים, אתה יורד מהשרפרף ורץ עם הצלחת לשולחן שלך. כבר זמן מה אינך משליך דברים לאשפה. ובכל זאת, תמיד מבקש ממני שאעשה כן בשבילך.

להתראות חברים!

עצוב לי...

אחד הדברים היותר מדהימים שהבאת איתך לעולם שלנו הוא החברים שהכרנו בזכותך. נראה לי שכבר כתבתי לך בעבר כי אני מאמינה שהחברות שנוצרת על רקע הורות אחרת היא. אני חושבת שהאנשים בתור ההורים הם מה שהם - אין מסיכות ואין חיקויים. אינך יכול להעמיד פנים בקשר שלך עם העולם המשתקף דרך ההורות שלך.

אבישג ועוז הם בדיוק החברים האלה. הכרנו אותם בדשא, לפני כשנה, עת הגיעו לשם עם עלמה הקטנה. ומאז הקשר הלך והתפתח עד שהפכנו להיות חברים קרובים. המדהים הוא כי החברות נוצרה גם ברמה האישית מעבר לחברות בין המשפחות - וזה גם מה שמיוחד כל כך. הייתה שנה גדושה באירועים משמחים ומשמחים קצת פחות. כל אחד קירב בינינו עוד קצת. אבישג ועוז היו אנשים הראשונים שחיבקת בנוסף אלינו. חיבוק אמיתי וכנה.

ומחר הם נוסעים לארצות הברית. לשנתיים. אני לא טובה בפרידות. אם היה תלוי בי, הייתי גרה באותו הרחוב, עם אותם החברים, הכלבים וגם החתולים במהלך כל חיי. אני דווקא נהנית מאוד מהסביבה הקבועה. ואולי לכן קשה לי כל כך לשנות בה במיוחד מהמרכיבים הכה חיוניים בה.

אבישג בדיוק הלכה אחרי ששתינו בירות ואכלנו מנגו. אבא מבלה עם עוז בערב הבנים האחרון בבר.לא מצליחה לקלוט אפילו כי מחר בערב הם יהיו במרחק אלפי קילומטרים ולא שיחת טלפון אחת.

חברים יקרים, שיהיה לכם המון בהצלחה. שהמעבר יעבור ברכות. ושחייכם ימשיכו להטיב עמכם. ושתחזרו אלינו כמה שיותר מהר. הבירות הקרות לקראת ערב סושי מהנה יחכו בפריזר. וצ'ופצ'יק יספר לעלמי את כל מה שעבר על חבריהם הקטנים בזמן שנסעתם.

מתגעגעת אליכם כבר המון....

יום רביעי, 24 ביוני 2009

תפרים קטנים

ובין לבין, בימים הלהוטים אלה (מי המציא את הלחות הזו??? ולמה הוא לא שאל לדעתי?), דברים נרקמים. אם כי בקצב איטי, הרבה יותר איטי מהרצוי, באמת - לאט לאט לאט לאט, תפרים מצטברים ליצירה אחת יפה ומיוחדת. בדיוק כמוך...

יום שלישי, 23 ביוני 2009

לעולם לא ממהרים מדי

זמן הוא עניין טריקי בהרבה מובנים. אחד הדברים החשובים לציין יותר הוא כי מה שנראה לנו הרבה זמן, בסופו של דבר, הוא אך רגע קט. לכן, לא משנה כמה אנחנו ממהרים, יש לנו כלל אחד שממנו משתדלים אנחנו לא לסטות. אם לפתע אתה רואה משהו שתפש את תשומת ליבך, ואתה רוצה לבחונו מקרוב או להתבונן בו - אנחנו מתעכבים. כל העולם יחכה. העיקר שאתה תצליח להתבונן במשהו שעניין אותך.

למשל, בחתול שהסתתר מתחת לרכב חונה.

בשבילנו זה רק דקה. בשבילך - היא עולם ומלואו. החוויות שלך נאספות ומצטברות. קצב הלמידה שלך הוא תמידי. וכל מה שנותר לנו הוא לכבד אותך ולאפשר לך לגלות עניין במה שעניין אותך. זה המעט שנוכל לעשות בשבילך. המעט שהוא כה חשוב.

שמחה כי הצטרפתם!

לשמחתי הרבה מאוד הצטרפו אלינו בזמן האחרון מספר קוראים חדשים. ברוכים הבאים!!!

חשבתי כי תהיה זו סיבה מצויינת להזכיר את כללי השימוש הבסיסיים בבלוג זה.

אך לפני, אני מודה לכם כי הצטרפתם - כייף גדול לדעת שמילים שלי מדברות גם אליכם! אני תמיד שמחה לחברים חדשים. ואני חייבת להודות כי קבלת תגובות (בין אם בבלוג עצמו ובין אם למייל שלי) היא מחמיאה ומעודדת מאוד. כך שאנא, תהיו חופשיים להגיב, לשאול, להעיר או סתם לספר את מה שעובר עליכם.

קריאה בבלוג
* אתם יכולים לא לקרוא בבלוג - אך אז, אני מניחה שלא הייתם קוראים את הפוסט הזה..:)
* אתם יכולים לקרוא בבלוג ולהחליט, אם להיכנס לבלוג מתי שלבכם יחפוץ בכך, או להירשם לעדכונים. כך כל פעם שיפורסם פוסט חדש, תקבלו הודעה ישירה וייחסך מכם הצורך לבוא להתעדכן בעצמכם.

הרשמה לבלוג
בתחתית כל עמוד מתחת לכותרת Subscribe to My Child's Diary ממוקם ריבוע כתום. אם תלחצו עליו, נפתח חלון ההרשמה:
* למי שרוצה לקבל עדכונים (פוסטים חדשים) ישירות למייל שלו, אנא כנסו ללינק Get My Child's Diary delivered by e-mail ועכבו אחר ההוראות. העדכונים הם יומיומיים, אך הם מגיעים בפורמט שונה ממה שמפורסם בבלוג - פחות אסטטי. כדי לראות את הפוסטים בפורמט של הבלוג, נא לחצו על הלינק של כותרת הפוסט במייל שקיבלתם. דרך המייל גם לא ניתן להגיב לפוסט - כדי לפרסם תגובה, תצטרכו להגיע לפוסט בפורמט של הבלוג.
* למי שרוצה לקבל עדכונים ישירות למחשב שלו, דרכם ל- View Feed XML. תוכלו למצואם במחשבכם ב"Feeds" ("הזנות") שסמוך לחלון "Favorites".

תגובה לפוסט
בתחתית כל פוסט יש לינק "הוסף רשומת תגובה". כדי להגיב, חייבים להגיע לעמוד, בו מפורסם הפוסט הנפרד. כדי לראות איך נראה עמוד נפרד, אנא לחצו כאן. מי שקורא את הפוסטים בעמוד הראשי של הבלוג, חייב ללחוץ על כותרת כל פוסט, כדי להגיע לעמוד, בו יפורסם כל פוסט בנפרד. מי שמקבל עדכונים במייל, יצטרך גם הוא ללחוץ על כל כותרת, כדי להגיע לעמוד כזה. אז, בעמוד שבו מפורסם כל פוסט בנפרד, בתחתית העמוד יש לינק "הוסף רשומת תגובה". תוכלו ללחוץ על לינק זה, ואז לפרסם את התגובה. אתם יותר ממוזמנים לעשות כן! למותר לציין כי נחמד מאוד מאוד מאוד לקבל את תגובותיכם...
* אני מגיבה לשאלות ולתגובות בתגובה שלי מתחת לפוסט עצמו - כך שאל תשכחו לחזור ולבדוק...:)

מנצח על גלים

אני חושבת שאלה הם הרגעים שאני מוקירה הכי הרבה.

הייתה זו שעת השקיעה. כולנו ישבנו על המחצלת, שבעים מארוחת הערב, מנהלים שיחות על מה ודה. לפתע נעלמת.

כך מצאנוך. יושב לך לבדך על שפת הים.

משתכשך בגלים.

משחק בחול הרטוב.

מקשיב לסיפורי הגלים ששבו מהרפתקאות במעמקי הים.

היה ממש אפשר לחוש את הקסם. כאילו הטבע ניגן אקורדים, ואתה בעדינות המקסימה שלך ניצחת על התזמורת הרטובה. העולם עצר מלכת. ורק אתה והטבע נשארתם בו. מרוכזים אחד בשני. כאילו אין דבר מלבדכם עוד.

אלה הרגעים שאהבתי אליך מתעצמת בהם מעבר למה שאני יכולה לתאר כאן. אם הייתי מתבקשת לסכם בכמה משפטים מה הייתי רוצה שילווה אותך בחייך, התשובה הייתה קלה. האהבה ההדדית הזו שהטבע ואתה חשים אחד כלפי השני. היכולת להתבודד ולהתבונן. לעצור ולא למהר. לחיות את הרגע.

יום ראשון, 21 ביוני 2009

והים הוא מלוח - איזה כייף!

ובביקור האחרון שלנו בים גילית דבר מה נפלא!

מסתבר, כי בנוסף לכל הנפלאות...

הים הוא מלוח!!!

אני חושבת שתגלית זו שימחה אותך כל כך, שבאמת ובתמים לא הבנת איך כל האנשים לא מתנפלים על הים ושותים אותו עד תומו! אוהב מלח שכמוך!

וזה בדיוק מה שעשית - נשכבת על שפת הים ונשטפת בגלים. מנסה לשתות את המים המלוחים כמה שקיבתך תוכל להכיל. וזה די הרבה...:)

בילוי חברי בים

אין כמו בילוי ספונטני עם חברים כייפים בים.

לא יודעת איך לא גיליתי זאת עד כה, ואני אסירת תודה לנצח לך על כך, אך הביקור בים עושה נפלאות בכמה מישורים.

ראשית, בים לא חם! (ואיך אני חשבתי אחרת במשך כשלושים שנה?!)

שנית, אחרי שמבלים בים ולו כמה שעות, נדמה כאילו היית בנופש ארוך!

וזה בדיוק מה שהיינו צריכים בימים עמוסים אלה שעוברים עלינו.

שלישית, אני לפחות עוד לא פגשתי ילד שלא אוהב ים.

לחיי הביקורים הרבים בים שעוד יבואו בקיץ זה ואחריו! (אלמה נגמלת לה לבד לבד מהטיטולים - איזו מלכה!)





Related Posts with Thumbnails