מקרה חד פעמי בהחלט

5:30.

לא, זו לא התוצאה של הדקות הראשונות במשחק בין "מכבי תל אביב" מול אלוהים יודע מי. זאת השעה. ולא, זו לא השעה שבה נפגשנו עם כל החבר'ה אחר הצהרים בדשא. אלא זו השעה שבה התעוררת היום בבוקר!

כן כן! אפילו המואזין שעל ההר שממול התפלא וכמעט השתעל. שלא להגיד שההורים שלך לא הצליחו לפקוח את עיניהם (לפחות הנציגה הנשית שבהם) ולחבר שני קצוות השרשרת המחברת בין אתמול להיום, בין החלום למציאות, בין השיפוצים שבתכנון לבין אלה שעוד לא התחילו. הם אכן הצליחו לחייך - הרי אי אפשר שלא להשיב בחיוך לאחד מתוק קטן שמטפס עליך במלוא המרץ כאילו באמת הייתה זו השעה של הדשא.

הזכרון האמהי הקצר שלי לא זוכר מתי זה קרה לאחרונה. יתרה מכן - ההדחקה שהיו פעם ימים דומים, בהם השעה הזו לא ממש הייתה זרה לנו, היא כה חזקה ומציאותית, שבתמים ובאורים האמנתי כי אני עדיין ממשיכה לחלום. עד שהריח של הקאקי, שבחלום בדרך כלל, מורגש פחות, אילץ אותי לפקוח את עיניי, לבחור בחלופה של המציאות, להתרומם מהמיטה, לעזור לך, אחרי שגררת את חבילת המגבונים מהשידה, לפתוח את המגירה של הטיטולים, שדווקא בבוקר לעיתים אתה מקשר ביניהם לבין עשיית הקאקי... וכל זאת כדי לגלות שבעצם אתה מעדיף שאבא יחליף לך את הטיטול. אי אפשר לטעות בהטיית האצבע שלך לכיוונו: "Ehh!". גם לו בשעות אלה. מעולה! חזרתי למיטה.

דווקא ישנת את כל הלילה בלי להתעורר. רק ב5:30 השכמת, רצת לחדר שלנו עם הידיים המושטות לפניך (כזה מתוק אחד!), טיפסת על המיטה שלנו, ישר לזרועותיי וינקת. אחרי אחרי זה - במקום להמשיך לישון, כפי שקורה בדרך כלל, החלטת שהפעם תבדוק מה קורה בעולם מסביבך בשעה שלמעשה כל העולם עוד ישן בה. הפרט הזה כנראה פרח מזכרונך.

עד עתה, לא התבררו נסיבות המקרה. אולי הקאקי לחץ לך על הקיבה. אולי השיניים (כן כן, אותן השיניים - עדיין לא התחלפו לך שיני החלב:). אולי רצית לשמוע את הציפורים המצייצות על הבוקר (כל כך יפה!). ואולי הייתה לך מילה - שתיים להחליף עם המואזין. אני מקווה שלא היו אלה התכנונים שלך לגבי הבית החדש, והמסקנות שהינך מסיק מהפגישות הרבות עם הקבלנים ועם כל המסייעים מהצד, שהטרידו את שינתך והעירו אותך. מספיק שהם לא מרפים מהוריך - גם לא בלילות. אתמול, למשל, היה לי משבר קטן, אחרי שאחד הקבלנים שהזמנו, נבהל ממצב הבית וגם הבהיל אותי עד כדי כך, שאם הייתי יכולה אתמול, הייתי שולחת אותו, ואולי את עצמי, לפגישת הרפייה בדמיון מודרך - רק כדי לטעום מהמראה שהבית הזה יכול לקבל. מה שבטוח, כמעט, אני אזמין את הקבלן הזה, אחרי שהבית הזה יראה בפועל מקסים ומיוחד, כפי שהוא הולך להיות. רק כדי שידע שזה אכן אפשרי! אני - אני יודעת שזה אפשרי. באמת..:) לא יקרה עוד מצב שהקבלן יבהיל אותי!

אני עוד המשכתי לישון כשעה קלה. ירדת למטה עם אבא, ואני הצטרפתי מאוחר יותר. מטרתי היחידה הייתה לאפשר לך להחזיק מעמד ללא שינה לפחות עד שעה 11:00 (כדי להשפיע כמה שפחות על המשך היום). הצלחנו לא רע! בילינו את הבוקר עם אורית ועם שי, ורק אחרי שאכלנו אצלם את ארוחת הצהרים בסביבות 11:45, נרדמת כמעט באוויר. המשכת לישון באוטו בדרך הביתה, גם כשהעברתי אותך למיטה (אחרי שינקת כמובן), ורק עכשיו התעוררת.

ובכל זאת, אני מקווה, גוזלי שלנו, שהיה זה מקרה חד פעמי לעתיד הקרוב. וכי אנחנו מיושרים בעניין זה.

אה, בתמונה אתה בפתח הבית, מאחוריך שביל הגישה לבית, ואתה מתלבט אם כדאי לפנות מקום לבית על עץ בגינה הקדמית או בגינה האחורית של הבית. שכחתי לספר לך שלאבא כבר יש פתרון. כדאי לך לתפוש איתו שיחה. התלבטות אחת פחות. יש עתיד!

נ.ב. מסתבר שלא התעורר. רק קראת לי. באתי ולקחתי אותך אלינו לחדר. נשכבנו על המיטה שלנו, כמו תמיד, כשאתה מתעורר. רק שהפעם, אחרי שינקת, המשכת לישון. כנראה באמת באמת היית מאוד עייף. כי זה לא קרה מעולם - שהמשכת לישון בחדר שלנו אחרי שנת הצהרים. והמשכת לישון עוד שעה ורבע עד 16:00! כשהרגל שלך אפילו לא מונחת באוויר, אלא חצי נשענת על המיטה...:)