יום רביעי, 30 ביולי 2008

חשיבות השימוש בשפה

מאז שנולדת, דיברנו אליך. תיארנו לך את מה שהיה מסביבך, את מה שעמדנו לעשות לך ואיתך, את מה שהיית עושה אתה. לפני שהתחלנו לדבר איתך, תמיד יצרנו קשר עין איתך. החשיבות של דיבור פנים מול פנים גדולה מאוד - היית חייב לראות, וגם לשמוע, את תנועות הפה שלנו כדי להבין איך מבטאים את המילים. אם היית מרוכז במשהו, חיכינו כשתסיים, ואז היינו קוראים בשמך, ורק אחרי שהיית מסתכל עלינו, המשכנו לדבר. אמרנו משהו וחיכינו לתגובתך. כמובן, ביקשנו את רשותך לפני שהתכוונו לעשות מעשה כלשהו - למשל, להחליף לך טיטול. דיברנו לאט, בקול רך, בשפה פשוטה וברורה. ברגע שהתחלת לפטפט, וזה קרה די מהר, שיתפנו פעולה איתך. דיברנו בשפה שלך. ניהלנו איתך שיחות ארוכות בהתאם לסוג הצליל שאימצת - בקולות גרוניים, בצקצוקי לשון, בצחוק בתנוחת הג'וק ההפוך, בשיעולים, והיום ב"AH", ב"TA TA TA TA TA", בנשיקות, בשריקות שפתיים (כמו בתמונה בסוף הפסקה). זו אחת הפעילויות האהובות עליך.

אני חושבת שאין צורך להרבות בלהסביר את חשיבות השימוש בשפה יפה, מדויקת וברורה. כבר ציינתי זאת פעם. כבר אמרתי שלדעתי, השימוש בשפה מעיד על אישיות המשתמש בה. בנוסף לכך, אתה נמצא בעיצומה של תקופת רגישות לפיתוח השפה (sensitive period for language). בשל כל אלה, בין היתר, אני גם כל הזמן שוקלת את מה שאני הולכת להגיד לך. הכבוד לשפה והכבוד כלפיך - שניהם מכתיבים את הבחירה שלי בביטוי בהם אשתמש. את שניהם הייתי רוצה להוריש לך.

אני לומדת כל הזמן, איך להגיד לך דברים בצורה נכונה יותר ומדויקת יותר. למשל, אם ארצה לבקש ממך ללטף מישהו בעדינות, אומר לך: "בעדינות, מתוקי, בעדינות", ובשום פנים ואופן לא אגיד: "תעשה לו טובה" (אני יודעת שהרבה קוראים שלנו מרימים גבה ברגע זה - תסלחו לי, אך מצטערת, לא יכולה להתאפק ולא לציין, כמה השימוש בביטוי הזה צורם לי - גם כי המשמעות המילולית שלו היא שונה לגמרי מהכוונה המקורית שלו, שהיא להדגים ליטוף, וגם כי באמת, כך מדברים לכלב אולי שעומד לבצע פעלול מסויים ולא לאיש קטן שאמור להביע חיבה). לאחרונה גם שינינו את השימוש ב"רגע", כשרוצים שתחכה לנו, ל"סבלנות, אנחנו כבר איתך" - הרי בסופו של דבר, לכך מתכוונים ב"רגע" (עוד חסר שנרים גם שלוש אצבעות..:).

אני משתדלת תמיד לזכור להדגים לך באופן פיזי למה אני מתכוונת בעל פה. למשל, בדוגמא הקודמת, אקח את היד שלך ויחד נלטף את בר המזל, וגם אלטף אותך תוד כדי שאגיד לך: "אני מלטפת אותך בעדינות".

אני לומדת איך לא להשתמש במילים ובתיאורים מיותרים, ואף מטעים. למשל, לא לשאול אותך על כל דבר: "נכון?", כמו לדוגמא: "איזה יום יפה היום, נכון?", "כבר לילה בחוץ, נכון?".

אם ארצה להפנות את תשומת לבך לחתול, אגיד: "תראה, חתול", ולא אוסיף: "החתול של השכנה שלנו שראינו לפני כמה דקות בגן עם הבת שלה".

אינני מטעה אותך. למשל, לא אשאל אותך: "רוצה?" על משהו שאיננו נתון להחלטה שלך באותו רגע.

מיותר לציין כי אינני מקללת, ולו בצחוק (טוב, אני לא עושה כן בכלל), ומנסה להיות תמיד מנומסת וחיובית (גם זה אחד הכללים שלי לחיים).

אני לומדת כל הזמן. ואני גם קשובה כל הזמן למה שאנחנו אומרים לך ומנדנדת לאבא שלך לשנות את הביטויים שלנו, אם צריך, בהתאם..:)

זה לא פשוט, אני חייבת להודות. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מדקלמת בלב משפטים שארצה לומר לך ברגע מתאים. לא היה לי פשוט גם להתחיל להסביר לך כל דבר ודבר. אז ראיתי באיזשהו מקום דוגמא לרמת הפירוט שכדאי לרדת אליה - כמו לכתוב מתכון מפורט ביותר להכנת ספגטי, כולל התייחסות להיכן מוצאים את כל המצרכים. כך אני משתדלת לדבר. למרות שיש לי עוד הרבה במה להשתפר בעניין זה. מזל גדול שלי שגם אבא שלך מבין את חשיבות השימוש בשפה נכונה. אם פעם היו לו מחשבות על כך שמדובר בסמנטיות גרידא, היום נראה כי הצליח להשתכנע, כמה חשוב להיות מודע למה יוצא לנו מהפה ואיך. אינני רואה בכך מלאכותיות. נהפוך הוא. אנחנו המראה שלך לשימוש בשפה נכונה. התפתחות השפה משליכה באופן ישיר על התפתחות המוח, וכמובן, על התפתחות האינטלגנציה. וזו אחריות כבירה, שאך מובן שדורשת היא הכנה מינימלית לפחות.

אני מדברת איתך בשתי שפות. בדרך כלל בעברית, וכשרק שנינו נמצאים - ברוסית (אני לא רוצה לדבר איתך ליד אבא שלך בשפה שהוא אינו מבין - זה גם לא מנומס). אשתדל מאוד שתדע את שתיהן באותה מידה.

אינך עוד אומר מילים מפורשות, למרות שמאז ומתמיד אנחנו מבינים אותך. קל מאוד לעשות כן - צריך רק להקשיב לך. אינך מסמן "ביי", כמו שאינך מוחא כפיים. מאוד מצחיק אותי שאתה מנפנף כך בכל הסממנים הקלאסיים של ההתפתחות. כנראה, חוסר יכולת להטמע במסגרת אכן עובר בדם..:)

מה אתה כן עושה? אתה מנפנף לשלום בהרמת יד בתנועת מלכת אליזבת (כמו בתמונה בתחילת הפוסט כשהיית בן עשרה חודשים); אתה מרים ידיים כשאתה רוצה שנקח אותך, וכמובן מלווה את התנועה ב"Eh" (כמו בתמונה בתחילת הפסקה); אתה מושיט לנו ספר כשאתה רוצה שנקרא לך; אתה יוצא מהחדר לבד, כשאתה מתעורר; דברים מסוימים שאתה יודע שאתה אמור לעשות בצורה מסוימת, כשמזכירים לך - אתה חוזר לעשות אותם (כמו, לשמל, לרדת עם הרגליים); אתה עושה "Wow"; כשמבקשים ממך, אתה עושה את הדברים הבאים: אתה נותן לנו דברים ולוקח אותם מאיתנו בחזרה (אתה נון לנו דברים גם מיוזמתך); אתה מוציא דברים מהפה שלא היו אמורים להגיע לשם, אם רק לא נקפוץ בבהלה ונתן לך להגיב כשביקשנו ממך; אתה מוסר כדור; היום הבאת לי משהו שביקשתי (באת לחפץ, הרמת אותו והושטת אותו לכיווני); אתה מוריד סינר, כשאתה מסיים לאכול; אתה מכניס חפצים פנימה. כשאתה שומע מוסיקה, אתה ישירות מנענע את הטוסיק ורוקד, כשאני שרה לך, הרבה פעמים אתה מצטרף אלי בשירה.

תגובה 1:

eyal weissbein אמר/ה...

אתה גם נותן נשיקות באויר ומחזיר נשיקה כאשר נותנים לך.

Related Posts with Thumbnails