לפעמים קצת קשה לנו

לפני כמה ימים באחד הבלוגים שאני קוראת קראתי ווידוי מסוים, בו ענתה מחברת הבלוג לאחת הקוראות שלה על הערתה על כך שהילד, לו מוקדש הבלוג, הוא ילד נפלא, ואיזה כייף לגדל אותו (לא לא, לא מדובר בבלוג שלנו:). על כך השיבה מחברת הבלוג, שלילד שלה יש הרבה קטעים לא כל כך כייפיים, אך מבחינתה, עולם הבלוגים הוא העולם של פטנזיה על איך היה יכול להראות עולם מושלם. בחיים האמיתיים יכול להיות קשה לה, והיא יכולה להתעצבן או להשתגע, אך בבלוג שלה העולם שלה פשוט מושלם וחיובי, והילד שלה הוא תמיד רגוע, נוח ושקט.

אני לא מסכימה איתה. הדבר האחרון שהייתי רוצה לשדר לך הוא שאינני מספרת לך את כל האמת. בבלוג או בכלל בחיים. אינני מעוניינת לייפות דבר. זה לא המסר שהייתי רוצה להעביר לך. החיים לא פחות יפים גם אם יש בהם אנשים עצבניים או חסרי סבלנות לפעמים. כולנו אנושיים בסופו של דבר.

היומיים האחרונים היו קצת קשים. אנחנו כבר לא יודעים מה זה - השיניים, החום, היד, בילוי של שעות הבוקר בבית ולא בחוץ בגלל החום, או סתם אין לך מצב רוח. הכל אפשרי. וגם לא כל כך משנה מהי הסיבה לכך. מותר גם לך לאבד סבלנות. פשוט לא כל כך קל להיות לידך כשזה קורה. וגם זה מובן. מזל שאנחנו שניים, ואם לאחד מאיתנו נגמרת הסבלנות, השני מחליף אותו כדי שיוכל לקחת הפסקה. לנשום פנימה. לשאוף החוצה. ולחזור. ואז אתה מחייך - והכל נשכח ברגע.