חלומות ילדות על בית חם

לכל הילדים יש חלומות. אני מניחה שרוב ילדות קטנות חולמות להיות נסיכות - במובן זה או אחר. מעין הנחה שכזו. אני, לעומת זאת, מעולם לא חלמתי להיות נסיכה. לי תמיד היה חלום אחר.

כמה שאני זוכרת את עצמי, ואני מקווה מאוד שכך באמת היה, ולא המצאתי לעצמי את זה (ובעצם זה גם לא כל כך חשוב, די בכך שמתישהו זה הפך לחלום שלי), מעבר לכך שרציתי להיות בדיוק כמו אמא שלי, החלום שלי היה על בית עם משפחה חמה. כמו הבית של ההורים של אמא שלי. בתקופת הבגרות החלום הזה התרחב, והבית הזה הפך גם לבית במקום שאכיר בו את כולם - כל חברי הילדות שלי יגורו לידי, עד שכולנו נתבגר, נתחתן, נקים משפחות ונזדקן ביחד. כולנו נכיר טוב טוב אחד את השניה, נשתתף בשמחות אחד של השניה, נגדל ילדים יחד, נספר סיפורים מימי עברו, ונדבר על כל דבר בעולם - גם אם כל אחד ישלים את המשפט שהשני התחיל. עד כדי כך טוב נכיר אחד את השניה. התוספות האלה הגיעו כבר בתקופת ההתבגרות, אני חושבת, על רקע המעבר למדינה חדשה, אני מניחה. אם כשהייתי קטנה יותר, רציתי לחרוש את כל העולם, ובתקופה כלשהי אפילו חלמתי להיות מגלת אוצרות נסתרים (הודות לספרים הרבים של ג'ול ורן שבלעתי בלי דעת), כשהתבגרתי - לא היה אכפת לי לא לזוז עוד מהמקום עד סוף חיי, בתנאי שתמיד אשאר מוקפת באותם החברים שיגורו לידי.

אך הגרעין תמיד היה אותו גרעין. כמה שאני זוכרת, לפחות. למצוא את אהוב ליבי (כמה שהתמזל מזלי שהחלק הזה כבר התגשם! ובזכותו עומדים להתגשם גם חלקים אחרים!) ולהקים יחד איתו משפחה. לא זוכרת אם חלמתי אי פעם על קריירה כלשהי (אולי רק בתקופה שבה חשבתי שאני לא ראויה לאושר של הקמת בית חם עם בחיר ליבי, אך תקופה זו חלפה לה, וזה מה שחשוב). משאלת ליבי הייתה לבנות קן חם למשפחה שלי - מקום שהילדים שלנו ישמחו להשתייך אליו, וימשכו לחמימות ולבטחון שהוא מספק אף כשיתבגרו. מקום שיוכלו לחזור אליו תמיד כדי לספר על החוויות החדשות שחוו ועל החלומות שהחלו לחלום עליהם, ולו כדי לשמוע שוב כי החוויות, כשמן כן הן, יעדן שיחוו אותן, וכי החלומות נועדו להתגשם.

אולי לכן תמיד מרגש אותי עד מאוד לבקר בבתים שמשדרים אווירה זו שתמיד חלמתי עליה. כמו הבית של תמר, למשל, שהיום לראשונה ערכנו בו את המפגש של קבוצת האמהות והתינוקות. כמו גם של קרן, המרצה לשעבר של אבא שלך, או של משה ושל מרווה. יש משהו כמעט קסום באווירה שבתים אלה משדרים לי. ברגע אני חוזרת להיות אותה ילדה קטנה, שזכתה להציץ לחלום שלה, לאיך זה יכול אולי להראות. אני יכולה להישאר בבתים האלה להרבה זמן, לפעמים אני ממש מתאפקת מלהתכרבל על הספה ולהישאר שם בלתי נראית - לחוות את החום שהבתים האלה משדרים לי. הנוכחות של הסבים שלי (DEDA ו-BUSENKA שלי) ברגעים אלה כמעט וניתנת למגע. מעין חוויה קוסמית, אך מאוד מציאותית. מערבולת רגשית. אך בעיקר מעין תחושת רגיעה. אני כאילו מציצה לעתיד ברגעים אלה - למה שהבית שלנו ידמה להראות בעוד כמה שנים. תוסס חיים וחום.

תמר היקרה, תודה רבה על חוויה מרגשת זו שחוויתי היום בזכות הביקור בביתך. וכמובן, הבית שלך גם תמיד יזכר בתור הבית, שצ'ופצ'יק טעם בו לראשונה את פת לחמו הראשונה...:)