יום ראשון, 11 במאי 2008

חשיבות השגרה


החגים מאחורינו. חזרה לשגרה!

אמנם אנחנו אוהבים לארח ולהתארח, אך יותר מכל אנחנו אוהבים את שגרת החיים שלנו ואת ביתנו. בניגוד להרבה אנשים, אני מאמינה כי השגרה משחררת. היא מעין נמל מבטחים שמאפשר לנו לשוט ממנו לארצות חדשות, בעיקר בזכות העובדה כי תמיד נוכל לשוב אליו בבטחה. ומאז שהצטרפת אלינו, השגרה הפכה להיות עוד יותר חשובה.

אנחנו המבוגרים (אני קוראת לעצמי כך אך ורק לצורך ההסבר..:) שוכחים לפעמים כמה חשובים הסדר והשגרה לחיינו. האמון שלנו בעולם המוכר מסביבנו הפך להיות מובן מעליו בשבילנו. רק כשאנחנו מחליטים לעבור לגור לארץ אחרת, או יוצאים לטיול ארוך, חווים אנחנו במקצת את מה שיעבור עליך בשנים הראשונות לחייך. אז מוצאים אנחנו את עצמנו בחיפוש מיידי אחרי משהו מוכר - מישהו שדובר עברית (גם אם בארץ לא היינו חושבים להחליף איתו מילה), או מכין מנת פלאפל (גם אם אנחנו לא מעיזים לגעת בפלאפל בדרך כלל). לצורך המחשה נוספת, תוכל לחשוב על אדם שמתעורר בחדר חשוך שתריסיו מוגפים. לא ירפה עד שלא יפתח אותם - רק אז ימצא את שלוותו. ללא התמצאות בסיסית, לא יוכל להתקדם.

אתה, במיוחד בשנה הראשונה שלך, תעבור מסע הרבה יותר מאתגר ומורכב - ממישהו שמונע כמעט לגמרי רפלקסיבית לילד הולך ומבין. כל שנוכל לעשות הוא לעזור לך ולהקל עליך במסע זה. ככל שנטיב לשמור על עוגן בטוח בחייך, נפחית ממשקלם של דברים לא ידועים ומבלבלים. מכיוון שאתה עדין לא לגמרי מבין את התיאורים המילוליים שמספקים לך, תהיה זו השגרה שתספק לך מידע לגבי העולם על חוקיו, וכך ייבנה גם הבטחון העצמי שלך. הדרך היחידה שלך ללמוד כרגע היא באמצעות ההתנסות. ככל שהשגרה שלך קבועה יותר, כך תהיה בטוח יותר במה שיקרה, ותוכל לצאת לחקור ולהתנסות. ובהמשך, יהיו זה הסדר והשגרה שיעזרו לך לבנות סדר במחשבות שלך ולפתח את כוח הרצון שלך (על הסדר ארחיב בהזדמנות אחרת). המונטסוריאנים מדגישים את חשיבות תקופת הרגישות לסדר (sensitive period for order) כאחת החשובות ביותר.

אני חושבת שלא הרבה הורים יכחישו את העובדה כי ילדיהם הפוכים לגמרי אחרי שעברו עליהם ימים שלא כהרגלם. אבל משום מה המצב הזה לא מדאיג אותם: "מה נעשה? לא נחייה יותר?". חבל שזו המחשבה הרווחת. בין די הרבה טרנדים שלטעמי העמיסו על העולם בשנים האחרונות, התפתח גם אחד של "צריך להרגיל את הילד אלינו" ושל "אנחנו לא הולכים עכשיו לקבור את עצמנו". איכשהו, כיוון המחשבה התהפך - הילד צריך להסתגל למשפחה, ולא המשפחה מתאימה את עצמה להגעתו של הילד. מה שאמור להיות הגיוני דווקא - הרי בדיוק כך אנחנו נוהגים במעבר מלבד לביחד בזוגיות, למשל. מתאימים את עצמנו למצב החדש, ולא לאחד מבני הזוג.

אין זה אומר שאנחנו לא חורגים מהשגרה, אלא שעושים זאת בזהירות ובהתחשבות בך ובמה שזה עלול לגרום לך. אתה במרכז. ואנחנו בעקבותיך. אגב, זה אחד מקווי היסוד של הגישה המונטסורית. ואנחנו מאוד מתחברים לזה.

מאז שנולדת, הייתה לך שגרה מסוימת, וכל פעם הזכרת לנו כמה חשוב לשמור עליה. צחקנו שאפשר לכוון שעון שווייצרי לפיך. אנחנו משתדלים לשמור עליה גם כשאנחנו נמצאים מחוץ לבית. נכון להיום, אתה מתחיל את היום שלך סמוך לאחר הזריחה, בסביבות השעה 6:00 (לעיתים רחוקות עד חבל, אתה מושך עד 6:45). זו השעה שבדרך כלל אני מעירה את אבא (ואני מתעלפת לשעה). בסביבות השעה 8:00 אתה ישן שנת בוקר של כחצי שעה - שעה. בערך ב-10:00 אתה אוכל פרי, ואז אנחנו יוצאים לטייל. איך שאתה אוהב להיות בחוץ! מבחינתך לחיות בחוץ, ומדי פעם להיכנס פנימה, אם בכלל. אנחנו חוזרים בסביבות 12:30, ואחרי ארוחת צהרים (קשה לקרוא לכמויות של אוכל שאתה אוכל ארוחות, אבל.. מילא:), אתה הולך לישון לשעתיים. אחר הצהרים שוב טיול לדשא (המצאת המאה..!), ועם שקיעת החמה גם אתה שוקע... מקלחת עם אבא (שעת גברים) ב-19:00, ולכיוון המיטה, מה שיכול לקרות ב-20:00-21:00. ואז.. אזור הדמדומים. אין לי מושג מה קורה בלילה. אז מחליפה אותי מישהי שאומרים שנראית דומה לי, על הנקת אוטומט...:) אתה מתעורר בין 3 לאין ספור פעמים בלילה. אני אף פעם לא זוכרת בבוקר.

תגובה 1:

eyal weissbein אמר/ה...

אני חושב שאת מצליחה לתאר את הדברים בצורה קולחת ומקסימה. התקופה הרגישה באה לידי ביטוי גם בחיינו- הצורך להסביר ולהצדיק את עצמנו בפני אנשים קרובים על ה"כבדות" שלנו...

Related Posts with Thumbnails