יום שני, 21 במאי 2012

לבננו: על איך כרתת את עץ האזדרכת או עד כמה חשוב כן לשתפך

קו ההורות שבחרנו מעמיד אותנו לעיתים באתגרים יומיומיים לא פשוטים.

תהיה זו אך העמדת פנים, אם נרצה על חשיבות מתן חופש הבחירה והסתכלות עליך בגובה העיניים, אך בשעת המעשה כל דבר שתבקש לקחת חלק בו יהיה מעבר לתחום הישגך.

מאידך...

לעיתים אך המחשבה על שיתופך בכל מעשה שכיח שלנו יכולה להכביד, ולעיתים גם להעיק בשל האטה בקצב הביצוע, העדר אפשרות לחשוב בשקט ובצלילות על דרך הפעולה, דאגה לתת לך אפשרות להתנסות, להשמיע את דעותיך, את הפתרונות שחשבת עליהם, ומה לא...

ועדיין, למרות כל הקושי שבעניין, לעולם לא אוכל להתכחש לחשיבות שיתופך במעשינו, אם ביקשת כי נעשה כן. אם נסרב לך כעת, ההשלכות יהיו מכבידות בעיני וישפיעו גם על התחומים האחרים שבהורותנו וביחסים שבינינו. יותר ויותר אני מאמינה כי מדובר במקשה אחת, ואף על פי שלעיתים אין כל קשר גלוי לעין בין הדברים, בפועל הכל קשור. לא נוכל לבקש ממך להתחשב באחותך למשל, או ברצונות ילדים אחרים או בשלנו, אם אנחנו נעמוד כל הזמן על ההפרדה בין כלי העבודה שלנו לשלך. זה אולי ברור יותר. אך גם לא נוכל לבקש ממך לחכות להפסקה בשיחה של אנשים אחרים, לפני שתגיד משהו, למשל, אם בשעה שפחות נוחה לנו, גם אם לא באמצע השיחה, לא נתפנה להקשיב גם להרהוריך, לא משנה כמה ארוכים וסבוכים לא יהיו.

ואם חושבים בכיוון חיובי, על איך כן משתפים אותך במקום על איך אפשר לעשות משהו מאחוריך גבך או מבלי לערב אותך, החומות לפתע נפתחות ומגלים פתרונות מפתיעים. למשל, אפשר לארגן לך פינת עבודה ספונטנית עם עבודה מקבילה הדומה למה שאנחנו עושים; אפשר להזכר שלרוב, מה שמעניין אותך בשלב ההתפתחותי בו אתה מצוי הוא התהליך ולא התוצאה הסופית, ולהתמקד במציעת פתרון כזה שירצה את משיכתך הבלתי נשלטת להתנסות בתהליך הנגלה לעיניך; אפשר להציע לך לחכות בסבלנות עד ששלב כלשהו בעבודה שלנו מתבצע, שלב כזה שאיננו מסוגלים או מעוניינים באותו רגע לשלבך בו, ולאחריו לאפשר לך להתנסות במה שהיית מעוניין בו מלכתחילה. אם מתמקדים בעיקר, הטפל זז הצידה ואינו מציק עוד. ואגב, אין דבר שאי אפשר לפתור אותו בהדברות. גם במקרים אלה...

הנה לך דוגמא... איך כורתים ענף מעץ האזדרכת המאיים על ביתנו שאין כל אפשרות שתוכל להגיע לנסרו בשל הגובה הרב יחסית שהוא מצוי בו...?

מסבירים לך בעדינות את הסיבות להשארתך הזמנית בצד (את הסיבות האמיתיות, אחרת אין סיכוי שתאמין לנו ותקשיב לנו)...

ומאפשרים לך ולצוות העבודה המסור שלך לנסר את הענף שנוסר כמחווה נפשתכם במשך כמה שבועות שלאחר מכן...

והראיה לכך שההבחנה בין העיקר (הרצון לנסר) לבין הטפל (השתתפות פעילה בכל שלבי האירוע) נעשתה בחכמה במקרה זה, היא בכך שגם תשעה חודשים לאחר המקרה אתה עדיין מדבר על איך ניסרתם את הענף של עץ האיזדרכת יחד (!) - אבא, גבי, אלעד ואתה, על איך גבי ניסר אותו ואבא, אלעד ואתה משכתם אותו בחבל שקשרתם אליו (מה שבפועל אגב לא קרה, אך את מי מעניין באמת מה קרה בפועל? מה שמעניין הוא שבפועל הרגשת כי משתפים אותך בשל העובדה שהצרכים האמיתיים שלך באותו הרגע נענו...:)

ועוד הערה קטנה לגבי הלימוד הבלתי פוסק באמצעות מוחך קולט (absorbent mind) הלא נח לרגע, הוא כי עד היום אתה מנסה לעיתים לטפל בענפים בדרך דומה - לקשור אותם בחבל, קצת קצת לנסר את היסודות, ואז למשוך את הענף בחבל...:)

נ.ב. ואתה בן ארבע שנים וקצת...

תגובה 1:

Unknown אמר/ה...

אהבתי את הכתיבה שלך. ילדים
בהחלט צריכים שישתפו אותם מגיל אפס. צריך להתייחס אליהם כמו לכל אדם אחר, שמבין וקולט.

Related Posts with Thumbnails