פינת לימוד: הסכנה שבפנטזיה

ההבדלים בין עולם המציאות, לבין הפנטזיה, ולבין הדמיון עומדים בבסיס דיונים נרחבים בעולם מונטסורי, וגם מחוצה לו. לעיתים התייחסות זו מעוררת את ההתנגדות החזקה ביותר כלפי גישה מונטסורית. מזמן רציתי להרחיב בנושא זה. סופסוף התפניתי לכך. זה נושא די מרוכב, כך שאני מבקשת את סבלנותכם. החלטתי להביא מספר מאמרים העוסקים בפנטזיה, בדמיון ובמציאות, ולבסוף לשתף בנקודת המבט שלי. אנא תתאפקו עד שתטעמו מכל הטעמים, כדי להבין את התמונה בכללותה.

לפניכם "The Danger of Fantasy" (מאמר מאת Maren Schmidt בעלת תור בKids Talk):

... לילדים קטנים אין לרוב מילים להביע את עצמם. בעיני, תפקידנו כמבוגרים לעזור לילדים למצוא ביטוי לצרכיהם ולרגשותיהם. תפקידנו גם לשמור בעדינות על ילדים אלה, שהם להוטים, אוהבים ובוטחים, ולהדריכם לגדול למבוגרים עצמאים ובטוחים בעצמם.

עד שהילדים מאבדים את השן הראשונה בסביבות הגיל 6, הם לומדים אחרת לגמרי מכל מי שמעל גיל 6. הטעות הכי גדולה שלנו כמחנכים הוא להתייחס לילדים קטנים אלה כאל "מבוגרים קטנים", כשהלכה למעשה, הם רחוקים מלהיות כאלה. אחת הטעויות שאנחנו עושים היא בחשיפת הילדים לפנטזיה, כשהם זקוקים למשהו אחר. לפני הגיל 6, לילד קשה מאוד להבחין בהבדל בין מציאות לפנטזיה, מכיוון שהמוח בשלב זה מעוצב לקלוט את הכל כמציאותי.

אני זוכרת שחזיתי בפיטר פן בטלוויזיה כשהייתי בת 4 והאמנתי כי גם אני אוכל לעוף מהספה שבסלון. נשמע מוכר? המפגש בין המציאות לבין הפנטזיה התרחש על רצפה עץ, והגולה שעל המצח שלי הייתה להוכחה חיה כי פיטר פן אכן היה שייך לפנטזיה. האכזבה שלי הייתה עמוקה, וכנראה ביססה את חוסר האמון שפיתחתי בטלוויזיה.

חוקרי המוח מציינים כי האלימות שילד רואה בטלוויזיה נקלטת במוח שלו כמציאותית. מבחינת הילד מתחת לגיל 6, האלימות הטלוויזיונית נתפשת כאלימות אמיתית. אנחנו חייבים להגן על ילדינו מהעמדת פנים שיכולה לפגוע בנפשם המושפעת בקלות.

ילדים קטנים קולטים מידע כל הזמן ומידע זה משפיע על יצירת מציאות אישית במוחם. אנחנו יכולים לסייע לילדים עמוקות פשוט בהיותנו "מספרי סיפורים אמיתיים". רשימה מפורטת של מה שרכשנו במכולת מעניינת את הילד הקטן באותה מידה כמו כל דבר אחר שיכולנו להמציא בחלומינו בפרועים ביותר. הילד הקטן צמא לדעת את שמות הדברים ולראות איך הדברים מתבצעים. בסביבות הגיל ארבע וחצי, קיים בילד צורך חזק בהעשרת אוצר המילים. אם מאפשרים לו, הוא מסוגל לקלוט למעלה מ-250 מילים חדשות מדי שבוע. כשהעשרת אוצר המילים אינה מתרחשת, הילדים יפנו לעולם הפנטזיה, רווי בחברים דמיוניים ובפעולות דמיוניות.

כמבוגרים, אנחנו משעשעים את ילדינו בסרטים מצויירים ובהופעות של חיות, של ירקות ושל כלי מטבח מזמרים. מה שהילדים זקוקים לו, ולא יכולים לספר לנו על כך, הוא "הדבר האמיתי". תפתחו את ארגז הכלים שלכם ותציגו לילדיכם את שמות הכלים. הילדים אוהבים ללמוד את שמות החלקים השונים של כל כלי. בפטיש, תראו את הידית ואת הראש. תספרו לו שהוא עשוי מפלדה. כך אנחנו הופכים ל"מספרי סיפורים אמיתיים". מזוין בדיאטה בריאה של עובדות ושל חוויות, ילדכם יפתח מוח המבוסס במציאות שיכוון אותו בפיתוח שיקול דעת בריא כמבוגר. תחפשו מילון ויזואלי בפעם הבאה שאתם בחנות ספרים. הוא רווי בשמות של פריטים שונים, ממברשות שיניים עד למטוסים, עם תוויות לכל החלקים. זו השקעה הרבה יותר טובה ללימוד ילדכם מאשר סרט וידאו חדש.

אין לילדים בני 3-6 לא את הידע ולא את הנסיון לדעת למה הם זקוקים כדי לגדול. הם "יצורים קטנים ללא מילים". הילדים זקוקים למבוגרים שיספקו להם תמונה מציאותית ואמיתית של העולם דרך חוויות משמעותיות ומידע מדויק.