יום רביעי, 25 ביוני 2008

התפתחות הרצון ויכולת הציות בשנה הראשונה

שש השנים הראשונות שלך הן השנים החשובות ביותר בהתפתחותך. במהלכן מתגבשת הזהות העצמית שלך. בשנים אלה אתה מתרכז ברכישת מיומנויות חשובות - עצמאות, רצון, שפה, תנועה מתואמת. תפקידנו לעזור לך בפיתוח מיומנויות אלה, כבר מלידה, כדי שתגדל להיות יישות אנושית שלמה ומלאה, כדי שתוכל לממש את הפוטנציאל היחודי הטמון בך מלידתך.

ילדים לא נולדים עם רצון מפותח. התפתחות הרצון זה תהליך ארוך, שבמהלכו אתה לומד להשתמש ברצון שלך ככוח חיובי שמאפשר לך ללמוד מהסביבה ומהחברה. בסופו של תהליך זה אתה תגדל מיצור שפעולותיו נשלטות בעיקר על ידי רפלקסים לאדם בעל משמעת עצמית פנימית, אדם ששולט בעצמו ובמחשבתו ומציית לסמכות מתוך בחירה מודעת (הלוואי, הלוואי ובאמת נצליח לעזור לך להגיע לכך).

משמעת, ציות, שליטה עצמית - כל אלה הם פועל יוצא מהתפתחות הרצון, וכולם מתחילים להתפתח החל ממש בימיך הראשונים. לא מצאתי הרבה הסברים של התייחסות הגישה המונטסורית לגבי התפתחות הרצון בשנתיים הראשונות (רוב המידע המפורסם מתייחס לילדים בני שנתיים-שלוש), כך שעיקר המידע המפורט כאן מבוסס על "Montessori from the Start". ואולם, אתה מדגים היטב את מה שלמדתי מספר זה, כך שליבי שקט הפעם לגבי התבססות על מקור אחד.

כמו בכל המישורים של עזרתנו לך בגיבוש הזהות העצמית שלך, עלינו תמיד לבסס את העזרה על הבנתנו את שלבי ההתפתחות שלך, ובמיוחד - התפתחות המוח. כך תגובתנו תהיה שונה בהתאם לשלב, בו אתה נמצא. כך גם לא נצפה ממך להגיב בצורה שאתה פשוט לא מסוגל עדיין להגיב בה.

לפי הגישה המונטסורית, רק בסביבות גיל שש הילד מסוגל למחשבה אבסטרקטית ולהפעלת שיקול דעת. כלומר, עד אז הילד לא ממש יכול להבין מדוע התנהגות מסוימת אינה ראויה בנסיבות מסוימות, או מדוע אסור להשתמש בחפץ מסוים. ההורים לא יכולים לתת לו הסברים מופשטים, אלא הם אמורים להיות מפורשים. הם אמורים להחליף את האנרגיות ואת הרצון של הילד באנרגיות וברצון שלהם - כמובן, הכל במידה שמתאימה לשלב ההתפתחות שלו. כך הם יציגו בהדרגה לילד את היקום כמבוסס על סדר ועל ארגון, אך גם על גבולות החיים היומיומיים. מבנה זה יאפשר לילד לפתח את כוח הרצון שלו. הצבת גבולות חיצוניים ברורים לילד והקפדה עליהם הכרחיות לילד עד שיפנים אותם לחייו ויוכל לשלוט בהתנהגותו. ושוב, גם כאן, חייבים להבין שככל שהשגרה שולטת יותר בחייו של הילד, כך יכולת הציות מבחינתו תהיה גדולה יותר. ההסבר לכך פשוט - המוח שלו לא מסוגל לקלוט שינויים בצורה שאנחנו קולטים, והשגרה מספקת לו מידע שהוא לא יכול להבין בינתיים בדרך אחרת. שגרה היא גם זו שתעזור לו לפתח בטחון עצמי ושליטה עצמית, מה שיוביל ליכולת ציות מודעת ולמשמעת עצמית.

שלב ההתפתחות הראשון הוא השנה הראשונה לחייך. את השנה הזו אפשר בגדול לחלק לשתי תקופות עיקריות, שמתחלפות בסביבות הגיל של שמונה - תשעה חודשים. עד גיל זה יכולת השליטה שלך בדחפים היא מאוד בסיסית. באופן קבוע היינו צריכים להחליף את הרצון ואת האנרגיות שלך בשלנו. הצבת גבולות הייתה די פשוטה. אם היית מתעניין בחפץ האסור, למשל, היינו פשוט צריכים לסלק אותו הצידה ולשים במקומו חפץ אחר. אפילו לא היינו צריכים להסתיר את החפץ האסור - ההתעניינות שלך בכל דבר שיכולת לחוש אותו הייתה גבוהה מאוד, ויכולת הזכרון שלך כמעט ולא הייתה קיימת.

בסביבות הגיל של שמונה-תשעה חודשים מתחיל להיות פעיל ההיפוקמפוס, חלק מהמוח שיש לו תפקיד חיוני ביצירת זכרונות (אני נזהרת מאוד באזכור של תהליכים התפתחותיים שלעולם יהיו נושא למחקר, ולכן גם לכל ממצא ימצא תמיד ממצא מנגד; אני תמיד משתדלת פשוט ללמוד את המסקנות, מבלי להיתפס לפרטים ביולוגיים שפחות חשובים בעיני, ולבדוק עד כמה הן רלוונטיות לגבי). אז אתה גם רוכש את היכולת להישען על נסיון קודם וללמוד ממנו, לאבד את המידע שאספת דרך חקירתו חושית את העולם, כמו גם לגבש תכנית פעולה מסוימת. למשל, לזחול אחרי הביצה מעץ לכל כיוון שהיא מתגלגלת אליו, גם אם היא מגיעה מאחורי האח, ואתה צריך להסתכל מתחת לאח כדי לגלות איפה היא ולזחול מסביב כדי להגיע אליה; ואפילו, במידה מסוימת, לשלוט בדחפים שמפריעים לביצוע תכנית זו. יכולת השליטה במרחב שלך משתפרת פלאים - אתה מסוגל יותר ויותר לתמרן בין חפצים שונים כדי להגיע למטרה שלך, ולא להיתקע בהם כמו בעבר. אתה שומע צליל של דלת כניסה וזוחל לעבר כדי לפגוש את אבא מגיע הביתה. אתה שומע את הקול שלי מלמעלה וזוחל למדרגות לקרוא לי. כל פעם שאתה מתעורר, אתה זוחל לעבר הדלת, כי אתה יודע שמשם אני אכנס. זוהי אבן דרך מדהימה, בהתחשב בעובדה שרק לפני כמה חודשים היית תלוי לגמרי בפעולות רפלקסיביות.

גם מבחינת התגובה שלך להצבת גבולות מתרחש שינוי בהתהנגות שלך. אתה מתחיל להביע יותר ויותר את הרצון שלך. מכיוון שאתה עדיין שוכח דברים יחסית בקלות, הסחה חושית עדיין מצליחה להסיח את דעתך. עם זאת, להחליף את החפץ האסור בחפץ אחר גרידא כבר לא די בו. צריך להרחיק אותו מטווח הראיה שלך. ולפעמים, אתה מתחיל להראות שהמוח שלך מתקרב לשלב התפתחות הבא, בו אתה מצליח להחזיק במחשבה של מה שאתה רוצה גם מבלי לראות אותו. אז מתחילים להשתמש בהסחה פיזית - פשוט מרחיקים אותך מהחפץ האסור.

אם מגיעים לשלב ההרחקה הפיזי - אנחנו עושים זאת בדרך החלטית אך מכובדת. כך, למשל, אם צריך לעצור אותך מלזחול לעבר החפץ האסור, אנחנו עוצרים אותך כשאנחנו באים מלפניך או מהצד, כך שתראה אותנו, ולא מאחוריך או מעליך. חייבים להקפיד בהסבת התנהגות לא רצויה בכל פעם שהתנהגות זו מתרחשת. "לא" לעולם "לא". אין חריגים. כל תגובה שלנו אמורה לשדר שאנחנו בעלי הסמכות כאן. זו הדרך היחידה שבה תוכל להפנים את האיתנות והסופיות של הגבולות בחיים.

כדאי ללוות את הסבת ההתנהגות האסורה בהסבר מילולי חיובי בקול רך ("אנחנו נועלים נעלים" במקום "אל תשים את הנעליים בפה" - דוגמא מאוד רלוונטית עבורך, במיוחד אם מדובר בנעליים שלי..:). אני ארחיב על השימוש בשפה חיובית בהמשך. כאן חשוב לי לציין שבשלב זה של ההתפתחות שלך בהחלט לא מספיק להגיד לך "לא" לגבי משהו ולצפות ממך שתציית לכך.

תגובה 1:

ron gilady אמר/ה...

תודה רבה על המידע.
נהנתי מאוד לקרוא את הפוסט. אני חושב שהרבה הורים צעירים נותנים יד חופשית מדי לילדים שלהם במיוחד הילדים הבכורים וזה גורם לכך שיש פחות ציות ושליטה עצמית לעומת ילדים שמציבים להם גבולות ואפילו הפשוטים ביותר.
כאשר אשתי הייתה בהיריון עם בני הבכור היא אמרה כל הזמן שהיא רוצה לתת לו כל מה שלא היה לה (כמו כל הורה) ולתת לו את האפשרות להתפתח לבד וללמוד בעצמו דברים, אני מאוד חששתי מהרעיון הזה שלא נוכל להציב גבולות לבני ולכן החלטתי לפנות למומחה בתחום בבקשה לעזרה עם התפתחות תינוקות, הלכנו להרצאות בתחום ואחרי שבני נולד החלטנו ביחד כי צריך להגביל דברים מסוימים אך לא לחסוך ממנו הכל כמובן. הצבת הגבולות לפי דעתי עשתה לנו את החיים יותר קלים כי ככל שהוא התבגר המשמעת שלו והציות היו מאוד טובים ובהשוואה לחברים עם ילדים בגילו הרגשנו מאוד טוב שהחלטנו לעשות את מה שלמדנו בהרצאות!

Related Posts with Thumbnails