לבטח לא חשבת שהתשובה היא - נוסעים ב12:00 בצהרים בלי מזגן לירושלים וגם מסתובבים בה ברגל מספר שעות...
עברה עלינו יממה לא פשוטה, החל ביום רביעי בלילה...
מה היה בה (בסדר התרחשות)?
** שיחה מורכבת על חברות ועל מהות האמהות עם אחד האנשים היותר קרובים אלי, שעוררה בי מחשבות רבות.
** ביקור לילי (מלווה במהלומות חזקות בדלת) של נציגי חברת הכבלים HOT שהחליטו לחייב אותנו להתחבר אליהם (או לחילופין, לתבוע אותנו) בטענה שאנחנו מחוברים פיראטית אליהם כרגע, כשלמעשה הם אלה שבעת שביקשנו להתנתק מהם לפני כמה חודשים, ביקשו מאיתנו להחזיר להם את המכשירים, ולא ציינו ולו במילה שהם צריכים לבוא ולנתק אותנו פיזית.
** לילה שבו לא ישנת כל כך טוב (בדומה ללילות אחרונים, אולי בגלל השן שיצאה לך וזאת שאמורה להיות בדרך - או שאתה זז ללא מנוח במשך רוב הלילה, בעודך ישן, או שאתה מתעורר בבכי הרבה פעמים, או שאתה פשוט מתעורר וחוזר לישון רק אחרי כשעה).
** שיחה ספונטנית מדהימה עם אהובי בהתרעננות בתחנת דלק בלטרון לגבי הדרך שעברנו מאז הפכנו להיות הורים, לגבי סוג ההורות שבחרנו בה, ולגבי מיקומנו החדש בעולם שמסביבנו.
** התחממות אלפרד(הרכב שלנו) בעליות לירושלים, עצירה בשיא החום כדי שיתקרר בצד הדרך, המשך נסיעה, שוב עצירה, והמשך נסיעה (אחרי שדיברנו עם ד"ר נאדר, הרופא של אלברט, שיזכה לחיים ארוכים, שאבחן כי לאלברט כואב כנראה בגלל הרדיאטור, ואכן, בדיעבד, צדק כהרגלו - אבא העביר אתמול את כל היום בעוספיה כדי להחליף את הרדיאטור) ללא מזגן בחום מטורף (אז הבנו, שיכול להיות שחם הרבה יותר מהרגיל).
** פעם ראשונה בה "ניצלתי" את הרוסית שלי לקבלת טובת הנאה כלשהי, כשביקשתי משני שומרים רוסים בכניסה לחניון ג'ראר בכר, אליו הגענו בכוחותיך האחרונים (באמת היית גיבור גדול), כמו גם בכוחותינו, לבוא לקראתנו ולסדר לנו חניה בחניון שלא הייתה בו חניה פנויה.
** שוטטות בסמטאות ירושלים וברחובותיה (שחלקם הפכו בינתיים למדרחוב או לכביש עמוס בניה חדשה), אפופים זכרונות וקולות עבר (אחרי כל כך הרבה שנים שגרתי בה, כל אבן כמעט מזכירה לי משהו, ואני כל כך אוהבת זכרונות מדברים אלה).
** גילוי שיש אנשים אנושיים גם בין הפקידים הדוגמטיים שבמחלקת גבייה בעירית ירושלים, אחרי שאחת מהן, בזכותך, קראה לנו לגשת אליה ללא תור אחרי רבע שעה המתנה בלבד, ובלא שחיכינו שלושים מספרים נוספים עד לתור שלנו.
** ארוחת צהרים ב"אלדד וזהו" (למזלנו, נשארו עוד כמה מקומות מעברנו בין המקומות המודרניים וחסרי האופי שהתרבו בעיר הבירה בשנים האחרונות), אחרי שזוג נחמד החליף איתנו את שולחנם שהיה השקט ביותר במקום.
** נסיון מוצלח להרדים אותך (ולו לשלושת רבעי שעה) בפינה שקטה באחת הסמטאות ליד המסעדה, בקצף תנועותיו של בחור מוסלמי קורע על ברכיו בתפילת צהריים לצדנו (אחרי שגופך הקטן נכנס לטלטולי יתר מספיגת המולה ירושלמית של רבבות אנשים, של מכוניות, של בניינים גבוהים וגם של חום כבד).
** שחרור מיוחל לדשא באחד האיים הירוקים במרכז העיר (מזל שתמיד יש לנו שמכה בעגלה, גם אם אבא מנג'ס לעיתים שהיא שוקלת טונות), בזמן שאני מטופלת אצל רופאת השיניים המדהימה שלנו, ובזמן שאבא התעלף לידך לספק שינה ספק מנוחה קצרה.
** וכמובן, פגישות מתוקות עם החברות המקסימות שלי (שאילוצי החיים גורמים לנו להתראות לעיתים כה רחוקות).
מה למדנו בסיומה (בסדר הופעת המחשבות בעת כתיבת שורות אלה)?
** לפעמים טוב לדעת רוסית.
** אנשים נחמדים קיימים בכל מקום. בכל השפות. גם בימים פחות נחמדים. והם אינם חוששים ממזג אוויר סוער.
** קשה לכולנו עם נסיעות ארוכות. אתמול, למחרת חזרתנו, לקח לך יום שלם לחזור לעצמך. ישנת הרבה. וגם לנו לקח זמן להתאפס. אבא שלך היום פשוט לא הצליח להתעורר מעייפות.
** ערך השיחות הספונטניות לא יסולא בפז - הן ההזדמנות שלנו להביט פנימה לתוך עצמנו וגם לתוך שותפנו לשיחה. בעיני, אלה הם הרגעים כשהקול הפנימי שלנו מדבר מתוך תוכנו, בעוברו הישר מליבנו לשפתנו, בלא שמחשבתנו הצליחה לגעת בו. והשיחות עם אבא שלך.... אני יודעת עד כמה אתה הולך להעריך אותן כשתגדל.
** אמהות בשבילי זו אני, כמו גם הזוגיות שלי עם אבא שלך - לא ביטלתי ולא וויתרתי על עצמי, מאז שהפכתי להיות אמא, אלא גדלתי לתוך זה. כמו שאי אפשר להפריד ביני לבין הנשיות שלי, כך גם אי אפשר לראות בי ובאמא שבי שני גופים נפרדים. אנחנו שלם אחד. אין בכך כל ויתור וכל היעלמות - נהפוכו הוא, מעולם לא הרגשתי כה שלמה וכה אני.
** אנחנו אוהבים מאוד את ירושלים (הרבה יותר את ירושלים הקטנה של פעם, שבה בכל פינה יכולת לפגוש מישהו שהכרת, ואת כמות מקומות הבילוי אפשר היה לספור באצבעות יד אחת, אך גם את ירושלים של היום), אך לא נראה כי נגור בה. רק אחרי שיוצאים מירושלים, מבינים עד כמה היא עמוסה. בהיסטוריה, באומנות, בדעות, במיסטיות, אך גם במאבקים, בדתות, בחיילים, באנשים, בהפגנות. עומס זה אינו בהכרח עומס שלילי, אך נראה לנו שאנחנו רוצים לגדל אותך לתוך החופש, לתוך המרחב ולתוך אוויר הבאמת צלול כיין. מבטיחים, עם זאת, שתמיד נחזור לביקורים ארוכים בעיר הבירה. בכל זאת, חלק מלבי תמיד שוכן בה.
** טוב לנו עם מה שאנחנו ועם איך שאנחנו. אבא שלך כעס על עצמו שפתח דלת לנציגי HOT, ושאחרי שנשאל אם עדיין יש לנו חיבור לכבלים, ענה בחיוב. הוא חשב שהיה מועיל יותר מנקודת מבט תועלתנית לנהוג אחרת. המחשבה על כך שהוא לא הצליח לשקר ולהעמיד פנים למטרה שעל פניה נראית בלתי מזיקה, הטרידה אותו רבות. ואני כעסתי עליו על עצם זה שחשב לנהוג אחרת. הזכרתי לו שאין זו כלכלה פשוטה, גם אם אנשים רבים נוהגים כך. כפרות הכסף. הזכרתי לו כי הוא אינו שקרן, כי האמת חשובה לו בכל מצב, כי בזכות זה אני אוהבת אותו, וכי אם הוא באמת חושב לשנות את עצמו, לא יוכל לשמש דוגמא לך. ולכך אני לא מסכימה. האמת, שגם הוא לא. כנראה, הוא פשוט רצה להיזכר בכך.
** יכול להיות, רק יכול להיות, שהעולם אכן מתחלק להורים ולאלה שעדיין לא הפכו להורים. מה שבטוח, "אנחנו בטבעון" איננו חלק מהעולם של שאר ישראל, וטוב שעדיין אנחנו מסוגלים למצוא פינה כזו.
מה היה הלקח הכי חשוב שלנו?
** לבדוק תחזית לפני נסיעות הבאות... אך עדיין, לנסוע... וכמובן, לעצור להתרעננות בדרך...:)
עברה עלינו יממה לא פשוטה, החל ביום רביעי בלילה...
מה היה בה (בסדר התרחשות)?
** שיחה מורכבת על חברות ועל מהות האמהות עם אחד האנשים היותר קרובים אלי, שעוררה בי מחשבות רבות.
** ביקור לילי (מלווה במהלומות חזקות בדלת) של נציגי חברת הכבלים HOT שהחליטו לחייב אותנו להתחבר אליהם (או לחילופין, לתבוע אותנו) בטענה שאנחנו מחוברים פיראטית אליהם כרגע, כשלמעשה הם אלה שבעת שביקשנו להתנתק מהם לפני כמה חודשים, ביקשו מאיתנו להחזיר להם את המכשירים, ולא ציינו ולו במילה שהם צריכים לבוא ולנתק אותנו פיזית.
** לילה שבו לא ישנת כל כך טוב (בדומה ללילות אחרונים, אולי בגלל השן שיצאה לך וזאת שאמורה להיות בדרך - או שאתה זז ללא מנוח במשך רוב הלילה, בעודך ישן, או שאתה מתעורר בבכי הרבה פעמים, או שאתה פשוט מתעורר וחוזר לישון רק אחרי כשעה).
** שיחה ספונטנית מדהימה עם אהובי בהתרעננות בתחנת דלק בלטרון לגבי הדרך שעברנו מאז הפכנו להיות הורים, לגבי סוג ההורות שבחרנו בה, ולגבי מיקומנו החדש בעולם שמסביבנו.
** התחממות אלפרד(הרכב שלנו) בעליות לירושלים, עצירה בשיא החום כדי שיתקרר בצד הדרך, המשך נסיעה, שוב עצירה, והמשך נסיעה (אחרי שדיברנו עם ד"ר נאדר, הרופא של אלברט, שיזכה לחיים ארוכים, שאבחן כי לאלברט כואב כנראה בגלל הרדיאטור, ואכן, בדיעבד, צדק כהרגלו - אבא העביר אתמול את כל היום בעוספיה כדי להחליף את הרדיאטור) ללא מזגן בחום מטורף (אז הבנו, שיכול להיות שחם הרבה יותר מהרגיל).
** פעם ראשונה בה "ניצלתי" את הרוסית שלי לקבלת טובת הנאה כלשהי, כשביקשתי משני שומרים רוסים בכניסה לחניון ג'ראר בכר, אליו הגענו בכוחותיך האחרונים (באמת היית גיבור גדול), כמו גם בכוחותינו, לבוא לקראתנו ולסדר לנו חניה בחניון שלא הייתה בו חניה פנויה.
** שוטטות בסמטאות ירושלים וברחובותיה (שחלקם הפכו בינתיים למדרחוב או לכביש עמוס בניה חדשה), אפופים זכרונות וקולות עבר (אחרי כל כך הרבה שנים שגרתי בה, כל אבן כמעט מזכירה לי משהו, ואני כל כך אוהבת זכרונות מדברים אלה).
** גילוי שיש אנשים אנושיים גם בין הפקידים הדוגמטיים שבמחלקת גבייה בעירית ירושלים, אחרי שאחת מהן, בזכותך, קראה לנו לגשת אליה ללא תור אחרי רבע שעה המתנה בלבד, ובלא שחיכינו שלושים מספרים נוספים עד לתור שלנו.
** ארוחת צהרים ב"אלדד וזהו" (למזלנו, נשארו עוד כמה מקומות מעברנו בין המקומות המודרניים וחסרי האופי שהתרבו בעיר הבירה בשנים האחרונות), אחרי שזוג נחמד החליף איתנו את שולחנם שהיה השקט ביותר במקום.
** נסיון מוצלח להרדים אותך (ולו לשלושת רבעי שעה) בפינה שקטה באחת הסמטאות ליד המסעדה, בקצף תנועותיו של בחור מוסלמי קורע על ברכיו בתפילת צהריים לצדנו (אחרי שגופך הקטן נכנס לטלטולי יתר מספיגת המולה ירושלמית של רבבות אנשים, של מכוניות, של בניינים גבוהים וגם של חום כבד).
** שחרור מיוחל לדשא באחד האיים הירוקים במרכז העיר (מזל שתמיד יש לנו שמכה בעגלה, גם אם אבא מנג'ס לעיתים שהיא שוקלת טונות), בזמן שאני מטופלת אצל רופאת השיניים המדהימה שלנו, ובזמן שאבא התעלף לידך לספק שינה ספק מנוחה קצרה.
** וכמובן, פגישות מתוקות עם החברות המקסימות שלי (שאילוצי החיים גורמים לנו להתראות לעיתים כה רחוקות).
מה למדנו בסיומה (בסדר הופעת המחשבות בעת כתיבת שורות אלה)?
** לפעמים טוב לדעת רוסית.
** אנשים נחמדים קיימים בכל מקום. בכל השפות. גם בימים פחות נחמדים. והם אינם חוששים ממזג אוויר סוער.
** קשה לכולנו עם נסיעות ארוכות. אתמול, למחרת חזרתנו, לקח לך יום שלם לחזור לעצמך. ישנת הרבה. וגם לנו לקח זמן להתאפס. אבא שלך היום פשוט לא הצליח להתעורר מעייפות.
** ערך השיחות הספונטניות לא יסולא בפז - הן ההזדמנות שלנו להביט פנימה לתוך עצמנו וגם לתוך שותפנו לשיחה. בעיני, אלה הם הרגעים כשהקול הפנימי שלנו מדבר מתוך תוכנו, בעוברו הישר מליבנו לשפתנו, בלא שמחשבתנו הצליחה לגעת בו. והשיחות עם אבא שלך.... אני יודעת עד כמה אתה הולך להעריך אותן כשתגדל.
** אמהות בשבילי זו אני, כמו גם הזוגיות שלי עם אבא שלך - לא ביטלתי ולא וויתרתי על עצמי, מאז שהפכתי להיות אמא, אלא גדלתי לתוך זה. כמו שאי אפשר להפריד ביני לבין הנשיות שלי, כך גם אי אפשר לראות בי ובאמא שבי שני גופים נפרדים. אנחנו שלם אחד. אין בכך כל ויתור וכל היעלמות - נהפוכו הוא, מעולם לא הרגשתי כה שלמה וכה אני.
** אנחנו אוהבים מאוד את ירושלים (הרבה יותר את ירושלים הקטנה של פעם, שבה בכל פינה יכולת לפגוש מישהו שהכרת, ואת כמות מקומות הבילוי אפשר היה לספור באצבעות יד אחת, אך גם את ירושלים של היום), אך לא נראה כי נגור בה. רק אחרי שיוצאים מירושלים, מבינים עד כמה היא עמוסה. בהיסטוריה, באומנות, בדעות, במיסטיות, אך גם במאבקים, בדתות, בחיילים, באנשים, בהפגנות. עומס זה אינו בהכרח עומס שלילי, אך נראה לנו שאנחנו רוצים לגדל אותך לתוך החופש, לתוך המרחב ולתוך אוויר הבאמת צלול כיין. מבטיחים, עם זאת, שתמיד נחזור לביקורים ארוכים בעיר הבירה. בכל זאת, חלק מלבי תמיד שוכן בה.
** טוב לנו עם מה שאנחנו ועם איך שאנחנו. אבא שלך כעס על עצמו שפתח דלת לנציגי HOT, ושאחרי שנשאל אם עדיין יש לנו חיבור לכבלים, ענה בחיוב. הוא חשב שהיה מועיל יותר מנקודת מבט תועלתנית לנהוג אחרת. המחשבה על כך שהוא לא הצליח לשקר ולהעמיד פנים למטרה שעל פניה נראית בלתי מזיקה, הטרידה אותו רבות. ואני כעסתי עליו על עצם זה שחשב לנהוג אחרת. הזכרתי לו שאין זו כלכלה פשוטה, גם אם אנשים רבים נוהגים כך. כפרות הכסף. הזכרתי לו כי הוא אינו שקרן, כי האמת חשובה לו בכל מצב, כי בזכות זה אני אוהבת אותו, וכי אם הוא באמת חושב לשנות את עצמו, לא יוכל לשמש דוגמא לך. ולכך אני לא מסכימה. האמת, שגם הוא לא. כנראה, הוא פשוט רצה להיזכר בכך.
** יכול להיות, רק יכול להיות, שהעולם אכן מתחלק להורים ולאלה שעדיין לא הפכו להורים. מה שבטוח, "אנחנו בטבעון" איננו חלק מהעולם של שאר ישראל, וטוב שעדיין אנחנו מסוגלים למצוא פינה כזו.
מה היה הלקח הכי חשוב שלנו?
** לבדוק תחזית לפני נסיעות הבאות... אך עדיין, לנסוע... וכמובן, לעצור להתרעננות בדרך...:)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה