אבא שלי תמיד רוצה להביא לך משהו. בדרך כלל אני לא עושה לו חיים קלים (האמת דווקא חשבתי שהפכתי אותם לקלים יותר, כשהסברתי לו בעדינות שיש לנו את כל מה שאנחנו צריכים, וגם כי איננו רוצים לגדל אותך לתוך תרבות שבכל ביקור הסבים שלך מביאים לך מתנות). אך הפעם ביקשתי שאולי יקנה בריכה, לא יקרה ולא גדולה.
אך אבא שלי לא מקשיב לי אף פעם. הוא החליט שצריך בריכה גדולה. והאמת, טוב שלא הקשיב לי הפעם (ששששש... אל תספר לו).
בהתחלה התייחסת לכל העניין בחשדנות משהו. כשאבא שלי (DEDUSHKA שלך) הוציא את הבריכה מהאריזה ופרס אותה, התחלת להראות אפילו סימנים של חוסר נוחות. עד שאבא שלך לא הוציא אותה לחצר. מאוחר יותר, לא הבנת על מה המהומה, כשהפשטנו אותך מהבגדים שלך ואפילו הורדנו לך את הטיטול (בדיוק חשבתי לפני כמה ימים שלא יוצא לך להיות ערום בכלל, וכדאי שנשנה את זה; לפני כמה ימים כשהשארתי אותך לכמה דקות ללא טיטול ושמתי אותך כך ערום על הרצפה, די מהר הראת חוסר שביעות רצון מהסיטואציה). כשאצבעותיך נגעו במים, אפילו קצת השמעת קולות של בכי. מתוק אחד, היה לך חדש כל העניין.
אז ניסינו להושיב אותך בעדינות במים. שוב לא כל כך הבנת. החזקת את היד שלי חזק חזק.
הוצאנו אותך, ושוב הושבנו. אפילו הבאתי את מתקן הדפני מאמבטיה. חשבתי שאולי אם תשב בו, תהנה יותר. לא הסכמת! כאילו אמרת: "מה קרה לך?! כל הגודל הזה של הבריכה לשהות בו, ואת מביאה לי מתקן עינויים לשבת עליו? רגע! לוקח לי פשוט כמה זמן להתאקלם. אז מה? חכו לי". וכך עשינו.
ואז פתאום ברגע, תפסת אומץ. וכל השאר - היסטוריה. כמו כל דבר בהתפתחות שלך. איך נהנית!!! זחלת לכל עבר בבריכה, נשענת על הדופן שלה, גררת מחטים של אורן מהרצפה לתוך הבריכה, השתכשכת עם הברווז, השפרצת לכל כיוון, וצחקת, וצחקת, וצחקת! איזה אושר! כל כך התעייפת מכל ההתרגשות, שכשהוצאנו אותך ממנה, נרדמת על הידיים שלי כמעט, עוד לפני שהגעתי לחדר השינה.
אימצנו את הבריכה לתוך סדר היום שלנו. בערך ב-11:30, לחצי שעה. אתה יוצא רעעעעעעעב, כך שזה חייב להיות סמוך לארוחת הצהרים ב-12:00. אתה רק רואה את הבריכה, ושואג מאושר. כך שאני חייבת להוריד ממך את כל הבגדים עוד לפני שאני מתחילה למלא בה את המים...:) אה... וכמובן, הזמנו את כל החברים שלך להצטרף אליך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה