פינת לימוד: לחיות עם טעויות

אנחנו ממשיכים בקטע מ-"Positive Discipline for Preschoolers: For Their Early Years--Raising Children Who are Responsible, Respectful, and Resourceful", ספרה של Jane Nelsen (עמודים 89-93):

... אתם לבטח חושבים שאתם אמורים להיות ההורה המושלם כדי לגדל את הילד המושלם. אין דברים כאלה. האם זה לא נהדר? לא משנה כמה אנחנו לומדים או כמה אנחנו יודעים, אנחנו לעולם לא נפסיק לעשות טעויות. כל הישויות האנושיות לעיתים שוכחים את מה שהן יודעות ונלכדות בתוך התגובות הרגשיות - או שהן פשוט מפשלות. ברגע שאתם מבינים זאת, אתם יכולים לראות את הטעויות כתהליכי חיים חשובים, כפי שהן: הזדמנויות מעניינות ללמוד. במקום להרגיש מאוישים, כשטעיתם, תוכלו לשמוח: "מעולה! כרגע ניתנה לי הזדמנות נוספת ללמוד!".

האם לא יהיה זה נהדר אם תוכלו להקנות התייחסות זו לטעויות גם בילדיכם, כדי שלא להעמיס עליהם את כל המטען שאתם סוחבים לגבי הטעויות? כמה מבוגרים פיתחו חוש חזק יותר לאשמה מאשר ליוזמה, בגלל שהם התביישו או נענשו בגין עשיית טעויות כנות? טעויות הן לא כשלונות, למרות שאנשים מתנהגים לרוב כאילו היו כאלה. ואפילו כה נקראים כשלונות יכולים לספק הזדמנויות ללמוד ולגדול. תהליך טיפוח היוזמה יכול להיות כואב פחות, אם המבוגרים יסגלו קלות את גישתם. כמובן, ילדים קטנים לא יעשו הכל באופן מושלם. אך מה חשוב יותר: שכלול כדי שלמות או סיוע לילדיכם לפתח הערכה עצמית בריאה וכישורי חיים חזקים?

...

ילדים אינם מפתחים חוש חזק ליוזמה, אם הוריהם ומוריהם מבלים יותר מדי זמן בהטפת מוסר: אומרים להם מה קרה, מה גרם לכך לקרות, איך הם אמורים להרגיש לגבי הדבר, ומה הם אמורים לעשות בנידון. כל אלה יכולים למנוע מילדים מלראות את הטעויות כהזדמנויות ללמוד. זה יחדיר אשמה או התקוממות, בגלל שהמסר לילדים הוא כי הם אינם עומדים בציפיות הוריהם. ואולי הכי חשוב, להגיד לילדים מה, איך, ולמה מלמד אותם מה לחשוב, ולא איך לחשוב.

ילדים יפתחו כישורי חשיבה, הפעלת שיקול דעת, יכולות לפתור בעיות ויוזמה, אם המבוגרים ישאלו אותם שאלות מסקרנות: "מה קרה? מה ניסית לעשות? מדוע אתה חושב שזה קרה? איך אתה מרגיש לגבי זה? איך אתה יכול לתקן את זה? מה עוד אתה יכול לעשות אם אתה לא רוצה שזה יחזור על עצמו?"

כשמארק, שסירב להתלבש בבוקר, התלונן שקר לו ברכב, אביו ככל הנראה ניצל זאת כהזדמנות לשאול שאלות: "מדוע אתה חושב שקר לך? מה היית יכול לעשות כדי שיהיה לך חם יותר?" שאלות אלה יסייעו למארק להבין את הקשר בין הביגוד לשמירה על חום. יכול להיות שהוא יגלה כי להיות בפיג'מה הוא לא בחירה כל כך טובה כשקר בחוץ. יתכן ומארק לא ממש מבין את הקשר האמור ויענה: "בגלל שאני לא אכלתי את כל הטוסט שלי". זה היה יכול לתת לאביו של מארק את ההזדמנות לסייע למארק לראות את ההשפעה שיש לבגדים על האם הוא מרגיש חם או לא. תאמינו או לא, הילדים לא תמיד מבינים את אותה הסקת המסקנות שהיא כל כך ברורה למבוגרים. לכן כל כך חשוב להבין את התפתחות הילד והתאמה לגיל - ועידוד.

...

רודולף דרייפוס טען שוב ושוב: "הילד זקוק לעידוד ממש כמו שהפרח זקוק למים". אז מהו עידוד?

המילה עידוד מקורה בשורש צרפתי שמשמעו "לתת את הלב ל..". עידוד מסייע לילד לפתח אומץ: האומץ ללמוד ולגדול, האומץ ללמוד מטעויות ללא אשמה וללא בושה, האומץ לפתח את כישורי החיים ואת הכישורים החברתיים. איך הם עושים זאת? הם הופכים לאמיצים כשהוריהם ומבוגרים אחרים בחייהם יוצרים מקום בטוח, בו יוכלו לפתח את העצמאות המתפתחת שלהם ואת יוזמתם, יוכלו לטעות מבלי לחוות ספק, בושה או אשמה.

תזכרו כי חרטה איננה אשמה. ילדים ירגישו מתחרטים כשהם עשו טעויות או פגעו באחרים. (חרטה היא הולמת לעיתים, ועומדת בבסיסן של תכונות מוערכות, כמו חמלה. תזכרו, אמנם, כי אתם לא יכולים לאלץ ילד לחוות חרטה כנה). מבוגרים מציעים עידוד, כשבאמצעות שאלות מסקרנות הם מסייעים לילדים לחקור את השלכות בחירותיהם במקום לכפות עליהם אותן. שאלות מסקרנות גם מסייעות לילדים להבין את מה הם מרגישים, מדוע הם מרגישים כך, ואיך הם יכולים לשפר זאת. כך ילדים ירגישו מעודדים ללמוד מטעויותיהם.

כפי שדרייפוס טען: "ילד שאינו מתנהג טוב הוא ילד מדוכא [שלא עודדו אותו]". זאת הסיבה לכך שהמבוגרים צריכים להבין את ההשלכות הארוכות טווח למעשיהם. אנחנו מאמינים שהורים ומורים מתכוונים לעודד. הם פשוט אינם מבינים כי לעיתים קרובות הם יותר מדכאים מאשר מעודדים".