כובע לאהובי

אני עדיין לא ממש מאמינה שסרגתי את הכובע הזה.

כנראה צילמתי את התמונות האלה יותר בשביל עצמי מאשר בשביל מישהו אחר...:)

מאז שחזרתי לסרוג לפני כמה חודשים, רציתי לסרוג כובע לאבא. בהתחלה הוא מאוד התלהב מהרעיון, אך די מהר ירד ממנו בטענה שיש לו כבר כובע שהוא אוהב. כמה שהוא שוכח עם מי יש לו עסק לעיתים. וכמה שאני שוכחת שלעיתים כדאי לקרוא גם בין השורות. הסיבה האמיתית לשינוי בדעתו הייתה כי הוא לא רצה "לסבך" אותי בעוד פרוייקט. אהובי שלי, תמיד חושב שאפשר להסתפק במועט שיש - העיקר לא להכנס למקומות שההכרח הקיומי לא מכריח אותנו באמת להכנס אליהם. על מה שאני עונה לו - הרי אתה מצייר...:)

אך באופן מסתורי משהו, הכובע של אבא נעלם. חה! אז כבר לא היה לי ספק מה ימצא על המסרגות שלי כמה ימים מאוחר יותר. שום התנגדות לא תשמע.

וכך, תוך זמן קצר יחסית, סרגתי את הכובע הזה. ההדרכה הייתה פשוט מעולה - נוחה וקלה. והסריגה נעימה ביותר.

למרות ההתראה הקצרה, אבא הצליח ללבוש את הכובע כבר כמה פעמים.

ואולי לקראת הסיום אציין כי הכובע הישן לפתע נמצא לפני כמה ימים. מי אמר שניסים קורים רק בחנוכה...:)