מתלבש לבד

כבר כמה זמן אתה מתלבש לגמרי בעצמך (התמונות הן מלפני כחודש וחצי).

ואני רק מתעכבת לכתוב על כך.

היום אנחנו כבר במצב שאבא ואני לא חייבים להיות לידך כדי שתתלבש.

לעיתים נשמעת השאלה: "MAMA KAHA?". על מה שאני עונה לך בדרך כלל: "תנסה צ'ופו ואז תראה". ומה שנכון - נכון.

בדרך כלל, אתה תדע בעצמך אם לבשת את החולצה נכון, אם אם שמת את שתי הרגליים באותו השרוול של המכנסיים (לעיתים אתה רץ למראה כדי לבדוק). אז אתה מפשיט את הבגד ומתלבש שוב.

לעיתים אתה זקוק לסיוענו בהורדת השרוולים של החולצות. כשאינך מצליח למשוך אותם בעצמך.

אתה רק זקוק שנמשוך אותם קצת, ואז אתה ממשיך לבד.

לא יודעת איך קלטת את הקטע שבדרך כלל הציור שעל החולצה צריך להיות מקדימה. אך עובדה - אתה בודק. לעיתים שוב בודק איתנו אם "ככה?", ואז מנסה ללבוש אותה.

לעיתים היד שלך במקום בשרוול, נכנסת בפתח לראש.

מה שמצחיק אותך עד מאוד.

אבל אחרי שאתה נרגע מהצחוק, אתה מוציא את השרוול:

"ABA HINE".

תורה של היד השניה הגיע.

ואז הראש.

גם אם טעית, ולבשת משהו הפוך, כל עוד אין מדובר בטעות קריטית (למשל, נעלת נעליים הפוך וזה מפריע לך בהליכה), אין אנו מתקנים אותך.

ואכן, לעיתים אתה מתהלך לך בגרביים הפוכות, או בלי תחתונים, או במכנסיים עם כיסים מקדימה.

חשוב לציין כי אתה לא מתלבש כל יום בכוחות עצמך.

ברוב הימים, זה עדיין אחד המוקדים היומיים שאינם מתרחשים מעצמם או בקלות.

בדרך כלל, אם מקפידים על השגרה (למשל, קמים מהמיטה, וישירות מתלבשים, לפני צחצוח שיניים וארוחת בוקר), הטקס עובר ביתר קלות.

אך יש בקרים קשים, בהם נדרש שכנוע קליל יותר או פחות מצידנו.

אני מקבלת את זה בהבנה. אני יודעת שאתה מסוגל להתלבש לבד, ובימים מסוימים (בדרך כלל, כשאנחנו בדרך למקום כלשהו שאתה מאוד אוהב - למשל, לים), אתה אפילו עומד על כך שנשאר בחדר אחר ברגעים שאתה מתלבש לבדך בחדרך.

וכך הימים הפחות קלים עוברים ביתר קלות עלינו, על אבא ועלי. מותר לך הרי גם למרוד. אחרת איך תהיה בן שנתיים וקצת...?