מבחינתי, אחת המשימות הקשות יותר של ההורות היא לדעת לאבחן בזמן אמת איזו מן אקסיומות אינה נכונה יותר, ולהתארגן מחדש בדיוק במועד המתאים לכך.
למשל, ארגון מחדש של פינות המשחק בבית. המטבח הלך וצבר כלי בישול ואביזרים אלה ואחרים במהלך השנים האחרונות. ברגעים מסוימים שפע כלים זה סייע מאוד למשחק פורה. אך בשלב כלשהו, שבמקרה או לא במקרה תאם את השלב שבו, מתוקה פיתחת חולשה להעברת חפצים ממקום למקום, עודף אביזרים על המטבח הפך למכשול. המשחק הסתכם בהשלכת כל האביזרים לתוך הכיור, מה שגם את וגם אתה נהניתם מאוד לעשות. לא הייתי חושבת להתערב בכך, לולא העלמות כמעט מוחלטת של משחק הבישולים. ולכן, יום בהיר אחד, סופסוף אספתי את עצמי ואכסנתי כמעט מחצית מהאביזרים עד המועד שנזדקק להם. לראיה, הבישולים בכאילו חזרו...
תגובה 1:
זה כל כך נכון. כשיש שפע, הם לא יודעים מה לעשות איתו. הרבה פעמים אנחנו (מודה באשמה) מבלבלים את ה- לא יודעים מה לעשות, כחוסר, ואז מביאים עוד דברים עוד מגוון. במקום פשוט לשבת, למיין ולהעלים.
אבל זה קשה. כל פעם שאני מנסה למיין ולפנות אני מתקשה לבחור מה יכול ללכת...
אני גם תמיד מתלבטת אם לשתף את הילדים בתהליך (מה שנראה לי בעיקרון נכון) ועד כמה.
הוסף רשומת תגובה