יום ראשון, 1 באוגוסט 2010

רוצה/ לא רוצה

ל"אני רוצה" יש כוח עצום. ל"אני לא רוצה" יש השפעה עוד יותר חזקה. במיוחד בקונטקסט של זמננו.

האמת, קשה לי אפילו להסביר למה, אך יש משהו מאוד שלילי המתלווה בהרגשת הבטן שלי ל"אני לא רוצה". אולי כי כרוך בכך היבט סובייקטיבי מסוים (ולעיתים מבחינה אובייקטיבית הדברים חייבים להתרחש, מה שמראש מגדיל את הסיכוי למשבר מסוים), אולי כי ביטוי זה אינו מסביר דבר (אי אפשר להבין ממנו מה כן אני רוצה), ואולי כי מילים אלה ישירות ממרידות, אם הן מגיעות מפי כמעט בן השלוש.

בכל מקרה, הייתי רוצה שתשתמש כמה שפחות בביטוי זה. שוב, אינני טוענת ולו לרגע, כי לא הייתי רוצה שלא תביע את דעתך או את רצונך. אך בדומה לשימוש בשפה חיובית שאינו מוציא את "לא" מגדר השימוש הכללי, אלא מעביר משקל ומעניק כוח נוסף ל"כן", מה שבפועל גם תורם להלך רוחות חיובי ושליו יותר, אני מאמינה כי גם החלפת "אני לא רוצה" במילים אחרות, מראש תכוון אותך להבעת רצון חיובית יותר, למיקוד ההתכווננות שלך, ולשיח תורם יותר בינך לבין סביבתך. גם אם תשמע ילדים אחרים צורחים בכל כוחותיהם: "אני לא רוצה", אחרי שקלטו כבר מזמן איזו השפעה כוחנית יש למילותיהם על הוריהם ועל סביבתם (ומה יקרה כשיגדלו?), סיכוי רב כי לא תאמץ גישה זו לחיקך. תכיר את הביטוי, אך תהיה רגיל כבר להביע את עצמך באמצעות ביטוים אחרים.

כבר כתבתי כי "אנחנו משתדלים מאוד להחליף את "אתה רוצה" ב"אתה מבקש", "אתה בוחר", "אתה מעדיף". למשל, אם התנגדת לכך שהתחלנו לעשות משהו, במקום לשאול אותך: "אתה רוצה ש...?", נשתדל להשתמש באחד הביטויים האחרים. יש לנו עוד דרך ארוכה באימוצנו נוהג זה, אך לפי לקחי העבר, התמריץ חשוב מדי כדי לא להשתדל להגביר את מאמצינו".

אך אין מספיק בכך. כמו תמיד, אם לא נשנה את שפתנו, לא יהיה כל סיכוי לכך כי גישה זו תשתרש בך. אין צורך להכביר שוב בחשיבות הדוגמא האישית שלנו כלפיך. והאמת, זה אך יטיב עמנו. אף על פי כי מדובר בעבודה קשה, שחורה לעיתים, דורשת מאמץ כביר להדחיק הרגל בן שנים רבות ולאמץ לליבנו ולשפתנו ביטויים חדשים. אך אין לי ספק גם כי לבסוף נהיה שמחים לשינוי זה גם מבחינת ההשפעה שנחוש על עצמנו. בדיוק כמו שקרה בזמנו עם הפיכת השפה שלנו לחיובית יותר. היום הביטויים כבר שזורים בפינו, ולעיתים אני אפילו מתקשה לתת דוגמאות לשפה שלילית, אך יותר מזה - לפחות אצלי, שימוש חיובי זה בשפה השפיע גם על ההסתכלות היותר חיובית שלי על החיים. ועוד פעם אציין עד כמה אני מאמינה בשימוש מדויק ובהיר בשפה.

אז אכן, אנחנו חייבים להמעיט את השימוש ב"אני רוצה" או ב"אני לא רוצה" להכרחי בלבד. כמה דוגמאות העולות לי בראש כרגע:
אני לא רוצה לאכול יותר את הסלט = שבעתי. תודה/ אני אוכל פרוסת לחם עם לבנה.
אני לא רוצה לשתות מיץ = אני אשתה מים/ סיימתי לשתות/ אולי אשתה מאוחר יותר.
אני לא רוצה שתשים לי סבון על מברשת השיניים = תשים (עדיף אפילו - תוכל לשים) לי בבקשה משחת שיניים על המברשת.
אני רוצה נשיקה = תוכל בבקשה לתת לי נשיקה?
אני לא רוצה שתשים את הרגליים שלך עלי = לא נעים לי. תוכל בבקשה להניח את הרגליים שלך לידי? (או פשוט לקום ולזוז קצת)
אני רוצה שנלך הביתה = עוד מעט נלך הביתה. מה תרצה לעשות לפני כן? (ולעקוב אחרי הביצוע)

2 תגובות:

shumim אמר/ה...

מאוד מעניין מה שכתבת. זה נשמע לי כל כך הגיוני ונכון.
האם יש לך טיפים מסויימים על איך להתחיל ולהתמש בשפה חיובית יותר, על פי נסיון העבר שלכם?
אני מודעת לכך שאני לפעמים מאוד שלילית (בחשיבה וכתוצאה מכך גם מילולית) ומאוד מאוד מאוד הייתי רוצה לעבוד על זה.

Miri אמר/ה...

ההתחלה היא מאוד קלה, כי כל מה שנדרש הוא להתחיל. אך גם מאוד קשה, כי השינוי צריך להעשות בנו, עדיף אצל שנינו (אצלך ואצל בן זוגך), וזה מאוד מאוד קשה. סף המודעות הוא גבוה מאוד. אך זה אפשרי בהחלט. אני דווקא הייתי אומרת שזה אחד המקרים שבהם השינוי המילולי ישפיע על השינוי החשיבתי. ולא דווקא להיפך. אולי זה הכיוון שגם קל יותר ללכת בו.
בכל מקרה, הייתי לוקחת כל פעם משהו אחד לשנות, ועובדת עליו, עד שהוא מתחיל להשתרש אצלכם, ואז מוסיפה עוד ביטוי.
למשל, תקחו איזשהו ביטוי ששגור אצלכם, נגיד "אל תגע בגז", ותהפכו אותו למשהו חיובי "תרחיק את הידיים שלך מהגז". ותנהיגו את הביטוי. תעירו אחד לשניה, מבלי שהילדים ישימו לב לכך, על מעידות בשימוש. אפילו תקבעו איזה סימן מוסכם. בן הזוג שלי תמיד על העיניים הרחבות שלי שנפתחות ברגע זה.
שוב, הכוונה היא לא להעיר דבר לילדים, אלא פשוט לשנות ממנהגנו כמבוגרים בהנחה שהם יאמצו גישה זו, בגלל המוח הקולט שלהם.
מקווה שעזרתי. בהצלחה!
ואני כאן לשאלות נוספות...

Related Posts with Thumbnails