יום ראשון, 13 במרץ 2011

גלילים עם ידיות-בלוק שלישי-4

בחיפושיי אחרי הקצב החדש של עבודתך עם פעילויות שלך, או אם תרצה, בהמשך הפרשנות שלי בכל הנוגע לחינוך מונטסורי כחינוך ביתי (homeschooling), שוב הגעתי למסקנה כי מה שחשוב הוא המהות, ואת המסגרת תמיד הרי ניתן להתאים. לקח לי כמה זמן לחשוב על איך אפשר בפועל להתאים מבלי לפגוע יותר מדי במהות. אילצתי את עצמי לא לחשוב על העתיד הרחוק המרתיע אותי כל כך (לא כל כך רחוק האמת, כי הרי אחותך תזחל עוד ממש מעט, אך מספיק רחוק לשם הדיון שלנו), אלא להתרכז בהיום.

רוב הזמן מבלה אחותך, אם לא בידי, אז על מזרון הפעילות שלה. שנמצא בסלון. והרי פינת העבודה שלך היא במבואה. מה שדי סיבך את העניינים, מכיוון שהמרחק בין שני אזורים אלה, גם אם קצר, היה מספיק רחוק כדי להרחיק אותך מהמבואה לכיוון הסלון.

דבר נוסף שהחלטתי לגביו הוא כי כדאי לי מאוד להפסיק לחשוב על פינוי הזמן כך שתוכל לבלות עם הפעילויות כמה שיותר קרוב למעגל פעילות של שלוש שעות, המעגל האופטימלי מבחינת מונטסורי, אלא להסתפק במה שיש. גם אם מדובר בעשר דקות.

מחשבה שהשלימה החלטה נוספת - אני הולכת להפוך את עצמי לתלמידה מהמניין במובן זה שאעבוד איתך במקביל. עד עתה תמיד ישבתי לידך בזמן שעבדת. אם ניסיתי להתרחק ממך, הפסקת לעבוד. הדבר התחזק עוד יותר לאחרונה, כשהרצון שלך לעשות משהו "ביחד" התחזק מאוד. גם אם אנחנו עושים דברים שונים, אך אחד ליד השניה. כך שהכי טבעי מבחינתך כרגע הוא לשאול אותי: "במה את בוחרת לעבוד אמא?" בהתחלה קצת נרתעתי, אך אז חשבתי שתהיה זו דווקא הזדמנות מצוינת להכיר לך את כללי העבודה במקביל, מה שאינך מכיר מכיתת מונטסורי רגילה, וגם עבודה ביחד על אותה הפעילות, אם זה הדבר היחיד שיכול לגרום לך לעבוד עליה. וכמובן, אנרגיית העבודה המשותפת אך תוסיף לנו. ועדיין, אני שומרת על גבולות ההתערבות ועל כך כי עבודתך לא תהפוך להיות מובלת על ידי. איזון מאתגר לעיתים מאוד.

וכך, יום בהיר אחד החלטתי לפעול. היית בסלון. פתחתי את הוילון שמכסה את המדפים עם הפעילויות שלך. אמרת שאתה לא מעוניין לעבוד בהן. אמרתי לך שאני רוצה לעבוד. לקחתי את שטיח העבודה שלך והלכתי לסלון. מבט תמוה על פניך. "אמא, עובדים עם זה שם", הצבעת לכיוון המדפים. "אפשר גם כאן מתוקי". פרסתי את השטיח בסלון. תשומת הלב שלך הייתה בידיי.

ניגשתי והוצאתי את בלוק הגלילים עם הידיות השלישי (knobbed cylinders) (אחרי שהתנסית בבלוק הראשון ובבלוק השני), בו נבדלים הגלילים אחד מהשני בפרמטר אחד: היקפם שונה בעוד גובהם זהה. בלוק זה עמד ללא שנגעת בו במשך כמה שבועות על המדף. הוצאתי ושמתי אותו על השטיח. לא הספקתי להוציא את הגלילים, כבר היית לידי. "אני רוצה לעבוד איתו!" אח הרגע המיוחל לו חיכיתי. "בבקשה מתוק שלי". שלא כמו בדברים אחרים, בהם הייתי מבקשת ממך להמתין בסבלנות, בכל הנוגע לפעילויות שלך החלטתי עם עצמי לפנות את עצמי ממה שאני עובדת איתו ברגע שתתעניין בו, כדי שהניצוץ לא יחלוף. עדיין, לא תמיד, כדי שתטעם גם מהציפייה שבהמתנה למשהו שאתה מעוניין בו.

אך אז, אחרי שהוצאת את כל הגלילים, הלכת ישר לכיוון המדף להביא גם את שני הבלוקים האחרים. וכאן טעיתי. ניסיתי לעצור בעדך. הרי לפי התיאוריה וההגיון הינך אמור לעבוד קודם כל עם כל הבלוקים בנפרד. ועוד לא עבדת עם בלוק זה לבד. אז בניגוד לכל מה שאני מצהירה עליו בדרך כלל, והדפים האלה עדים לכך, ניסיתי בברוטליות לעצור את הפרץ הטבעי שבך. למזלי, לא הקשבת.

"כל אחד עובד איך שהוא עובד, אמא. את עובדת כך, ואני עובד כך", אמרת ברוב חוכמתך! אהאה!!!! הנה לך השימוש הראשון במה שהפכת כבר להיות בו מומחה מאז המקרה הזה. חזרת מילה במילה אחרי מה שאני אמרתי לך כחצי שנה לפני כן, עת ניסינו במאמצים רבים להוציא ממך את הרגלי הנקיון של העוזרת הבזבזנית (שדרך אגב כבר אינה מועסקת אצלנו). הבאת את כל הבלוקים.

הנחת את כל הבלוקים אחד ליד השני. בתיאוריה, הבלוקים אמורים להיות מונחים במעין משולש שווה צלעות שכזה (לפתע שמתי לב כי אין לי תמונה של מונח נכון, סליחה, אנסה לצלם בימים הקרובים). אך למזלי הפעם הצלחתי להתאפק ולעצור את התגובות שלי. מרוגשת מאוד, פשוט התבוננתי. הוצאת את כל הגלילים החוצה. ואז... החזרת את כולם למקומם! לא מסופק עדיין, שוב הוצאת את כל הגלילים. ואז עשית משהו גאוני פשוט בעיני. מבלי שהערתי דבר, המצאת לך במקום את אחת הווריאציות (variation). לקחת את הבלוקים לכיוון השולחן שנמצא במרחק מה מהשטיח, הנחת אותם שם, וחזרת פעם אחר פעם כדי לקחת את כל הגלילים ולהשיב אותם למקומם.

היית במעין טרנס שכזה, מדלג ושר לעצמך. ואפילו אחותך הופנטה על ידך ולא הסירה את מבטה מעליך ולו לרגע...

יהיה כאן המקום הנכון לציין, כי באחת הפעמים הבאות הראתי לך בעדינות איך מניחים את כל הבלוקים בצורת משולש. משועשע מהרעיון, קיבלת את השינוי בברכה...

נ.ב. ואת בת ארבעה חודשים ושלושה שבועות...

תגובה 1:

melissa אמר/ה...

I absolutely love the last two photos, someone really seems to be watching what her big brother is doing :)

Related Posts with Thumbnails