לילדינו: יומיום

אנחנו בחדר שינה. אני מנסה לסייע לך ללכת לישון, מתוקונת. לפתע אני שומעת בום, בום... שקט של כמה רגעים.. ושוב בום בום...

אני משתדלת להמשיך לנשום רגוע כדי שקצב הנשימות שלי ישתלב בזה שלך וילווה אותך לשינתך. מרגיעה את עצמי במחשבה שהרי הבית בטיחותי ובטוח, ומכיוון שלא נשמעות צעקות כלשהן בצמוד לבומים, כנראה שאין נפגעים לכוחותינו.

לאט לאט הסקרנות מתגברת על הדאגה. מה זה יכול להיות??? במה עסוק אחיך?

אחרי שנרדמת, אני יוצאת מהחדר...

וזה המראה שמתגלה לעיניי.

אחיך עומד ליד המטבח שלו, כשבידיו אחד הציורים של אביכם. הוא מספר לי כי הוא סידר מחדש את הציורים. גם בחדר שלו. אין לי כל מושג איך הוא הצליח להוריד את הציורים, ויותר מזה - איך הוא הצליח לתלות אותם מחדש. כמעט כולם גבוהים יותר ממנו. אני אוהבת תעלומות כאלה...

ואולי בהערת שוליים קטנה אציין כי היה זה יום אחרי שאבא הביא ציור חדש הביתה (זה של הארובות), וכדי להציב אותו במקום הראוי לו ונעים לעיניו, סידר את הציורים הקיימים קצת אחרת ממה שהיו...

נ.ב. את בת ארבעה חודשים וארבעה שבועות...