המעקב המתמיד אחר גדילת אחותך, גם אם הביקור האחרון בטיפת חלב היה לפני כמעט חצי שנה, היה אמור להביא פירות קצת שונים, אך לא פחות עסיסיים.
וכך, באופן לא מפתיע כמעט, התקיימה לה השיחה הבאה. היינו באוטו, בדרך לאנשהו. עד לאותו הרגע, ממושב הבטיחות שלך לא היית יכול להגיע לסלקל של אחותך. באותו היום, כשאני נוהגת, שמעתי כי הרעשן של אחותך נפל לה מידיה. בעודי עונה לה שעוד מעט, כשנעצור, אוכל להשיבו לידיה, לפתע שמעתי את קולך: "קחי צ'פוצ'יטה". מופתעת, ולא פחות נדהמת, נפלט לי: "אוי.. אתה מגיע לאחותך!!!". "כן, אמא", ענית לי בטבעיות. עדיין לא שולטת על מילותיי, הגבתי: "ראית?! אתמול לא יכולת להגיע לאחותך, והיום אתה יכול. איך זה קרה??" חשבת רגע, וברצינות העדינה שלך, המלווה בחיוך המקסים, ענית: "גדלתי קצת אמא". מאז זה הפך כבר מטבע לשון...
ורק כי זו סיבה מצוינת להזכר עד כמה גדלה גם אחותך, הנה לראיה...
בגיל של יומיים...
בת חודש...
בת חודש ושבועיים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה