כמו כל האירועים ההיסטוריים, לפחות אצלנו במשפחה, ערב זה לא סימן שום דבר מיוחד...
אבא היה עסוק במשהו במטבח...
את, אחיך ואני היינו בסלון...
שכבת לך על הבטן מול המראה, עסוקה עם בובתך...
ופתאום באלגנטיות המאפיינת את תנועותייך, לא משנה כמה פזיזות יהיו הן, סובבת את הראש לאחור, מתחת את הצוואר...
אך בשונה מיתר הפעמים בהן עשית זאת לאחרונה...
הפעם... התהפכת!!!
כאילו לא האמנת לעצמך, נעצרת רגע...
צ'ופו ואני הסתכלנו אחד על השניה...
אני הפכתי אותך שוב על הבטן...
ואת שוב התהפכת... מהבטן שמאלה!!! עם פרצוף רציני לגמרי כאילו אין מה בכך...
מתאפקת שלא לצהול, קראתי לאבא... אמרנו לו: "אבא תסתכל!", והוא המשיך לספר משהו מבלי להבין במה מדובר. עד שהצלחנו לתפוש את תשומת ליבו, רגע אחרי זה שוב התהפכת!
ושוב ושוב ושוב ושוב...
אפילו הדלקנו אורות גבוהים כדי שלא תהיה כאן טעות...
ועשרה ימים מאוחר יותר התהפכת מהבטן לצד ימין...
גם זה בעדינות ובאלגנטיות...
ואת בת ארבעה חודשים וארבעה שבועות!...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה