לבתנו: ילדת טבע

אני לא יודעת מה לגבי הילדים האחרים, וזה לא הזמן לטעון כי למעשה כל הילדים הם כאלה באשר הם, במיוחד כתינוקות, לולא המבוגרים שלידם, אך את, כמו אחיך, ילדת טבע בכל רמ"ח אבריך...

אינני יודעת מה היינו עושים אם היינו גרים בבניין קומות. כי את, כמו אחיך, כשאינך רגועה, מספיק שנקרב אותך לחלון, את כבר חצי נרגעת, וכל מה שמעסיק אותך מאותו הרגע, הוא כמה זמן יקח עד שתצאי החוצה. וכדאי שזה יהיה מהר. את למדת די מהר, פשוט מדהים, בגיל של כמה חודשים כבר, היכן ממוקמת דלת היציאה בבית. וכשאינך רגועה, אם נעבור ליד הדלת מבלי לפתוח אותה, את כבר תסמני לנו שכל מה שאת רוצה הוא פשוט לצאת החוצה. ואיך העזנו שלא להבין זאת.

וכך יצא שמאז שנולדת לא עבר יום בו לא טיילת בחוץ. בכל מזג אוויר. ולו מתחת לסככה שבכניסה, שאביך המתוק, עוד יותר מתוק כשהוא לא מקשיב לאימך, בנה לקראת החורף. לבושה במיטב הסריגים שלך, ואם צריך, גם בשאל, את כאילו מתחברת למקורך, עת את בחוץ. וברוב הימים, כשמשהו מטריף אותך, אני מודה מקרב הלב לטבע שמרגיע אותך במקומות בהם אינני יכולה כל כך לסייע לך.

והטיול מוקדם בבוקר, בזמן שאמא תופשת חצי שעה שינה מבורכת, הכי טובה במשך כל הלילה, הוא כבר מורשת של ממש במשפחתנו. וגם אחיך מצטרף לעיתים...

נ.ב. ואת בת ארבעה חודשים וארבעה שבועות...