מאז תמיד, כל פעם שאני רואה את כל התינוקות במנשאים עם פניהם לאמותיהם, אני שומעת את עצמי אומרת:
"ילדים שלנו... פנים אלינו... אין שום סיכוי שהם יחזיקו מעמד כך יותר מכמה דקות... מאז שהם נולדו, הם בוחרים להיות אך עם הפנים החוצה... העולם שמסביבם מעניין אותם קצת יותר מדי"...
יום אחד חשבתי: "אולי אני מגזימה. אולי לא באמת ניסינו. אולי הדברים השתנו"...
וזה החזיק בדיוק... עד הגעתנו לבית האבות שבמרחק 200 מטר מביתנו...
לא ברור מה קדם למה - הגב שלי שכמעט קרס בזווית הזו שלחצה בדיוק על הנקודות היותר רגישות... או המפרקת שלך שכמעט נשברה בניסיונותיך הבלתי פוסקים להביט לאחור...
לא ניסינו את התנוחה הזו שוב...
נ.ב. בתמונות את בת ארבעה חודשים ושבועיים...
יום ראשון, 6 במרץ 2011
לבתנו: מתנסים עם מנשא
תוויות:
לבתנו (DD)
תגובה 1:
איזה תצונות מקסימות!!! אתן מאוד יפות:)
הוסף רשומת תגובה