לא מפריעים לילד מרוכז

כבר לא פעם הדגשתי כמה חשוב לפתח ולהגן על הריכוז שלך. ואני אגיד זאת שוב - אחת התרומות היותר אדירות שאנחנו יכולים לתרום לך היא לאפשר לך להתרכז ולא להפריע לריכוז שהתהווה. הריכוז הוא סימן להתחייבות מלאה ומספקת לפעילות מסוימת. לכן, מבחינתנו, הריכוז הוא קדוש! ועלינו להגן על הריכוז שלך בכל מחיר - ממש מימיך הראשונים.

ההגנה על הריכוז מתבטאת, בין היתר, בהגנה על ההתעסקות עם חפץ מסוים. כך, למשל, אם אתה עסוק במשהו, וילד כלשהו (שמת לב שזה כבר ילד ולא תינוק?:) רוצה לקחת ממך את מה שאתה עוסק בו, עלינו המבוגרים להגן עליך, ולאפשר לך לסיים את מה שהתחלת. אם היינו מדברים על המבוגרים, הרי העניין היה ברור לכל. נראה שמישהו ינסה לגרור מידי את הספר שאני קוראת, בזמן שאני קוראת, או שמישהו יגיד לי, באמצע מדידות חצאית חדשה בחנות: "בואי תורידי אותה לשניה. נועה גם רוצה למדוד אותה. היא תשים אותה רק לשניה, ואז תוכלי להמשיך. הי.. אל תהיה עצובה. זה לא כל כך נורא. צריך ללמוד להתחשב גם בנועה". חה?! אין סיכוי, נכון? אז למה כך בדיוק אנחנו נוהגים עם תינוקות ועם ילדים - לא רק בברוטליות מפריעים לריכוז שלהם, אלא גם מרימים גבה כלפי כל אמא המגנה על הילד שלה ולא מאפשרת לילד אחר לגרור את החפץ מידיו? המחשבה שעוברת בראשם של אנשים רבים: "היא ממש טועה. במקום ללמד את הילד שלה לשתף, היא מגדלת אותו להיות אגואיסטי". למה ברור לנו לגמרי שמבוגר חייב לסיים את הפעילות בה עסוק לפני שיסכים, אם בכלל, להעבירה לאחר, ולעומת זאת, כלפי ילדים יש לנו יחס הפוך לגמרי?

אם אתה מנסה להפריע לילד אחר במה שהוא עסוק בו (למשל, אתה מנסה לקחת את החפץ שהוא חוקר), אני מסבירה לך כי הילד עסוק כרגע. אתה יוכל להביט בו מהצד. או שאתה יכול להצטרף אליו, אם הוא יסכים. אני עוזרת לך לשאול את הילד, אם הוא מסכים שתצטרף אליו. חשוב להדגיש כי להצטרף - אין הכוונה להשתתף באותה הפעילות בדיוק שהאחר עסוק בה, כך שהאחר יצטרך לוותר עליה. הכוונה היא להשתתף בפעילות כך ששניכם לא תפריעו אחד לשני. למשל, אם הילד האחר חוקר משהו בקופסא ומסכים שתצטרף אליו, תוכל לחקור משהו נוסף מאותה הקופסא, אך לא תוכל לקחת את אותו החפץ שהילד מרוכז בו, עד שיסיים לעסוק בו.

לכן, אם מדובר מלכתחילה במשהו שאינו מאפשר שיתוף (למשל, הילד מחזיק בידיו רעשן, ואתה מעוניין בו), לא אציע לך להצטרף לילד זה. אסביר לך כי הוא עסוק וכי תצטרך לחכות עד שיסיים, אז יגיע התור שלך. אני אסביר גם לילד השני שכשיסיים לעסוק בפעילות, יוכל לתת לך אותה. אם הילד מושיט את הפעילות, סימן שסיים. אז תוכל לקחת אותה. ואני אסביר לשניכם, כי עכשיו התור שלך לעסוק בפעילות, וכשתסיים, תוכל למסור אותה שוב לילד האחר.

ובכך אני מתקנת את התגובה הספונטנית שהגבתי לפני כחודש, אז זהר בא לבקר. כשזהר רצה לקחת את המחבת שהיית עסוק בחקירתו, אמרתי לו שהוא יכול לשאול אותך אם תרצה למסור לו את המחבת. אחרי שבדקתי את העניין עם Karen, הבנתי כי טעיתי. אסור בשום פנים ואופן להציע לילד לוותר על משהו שהוא עסוק בו. כל ילד חייב ללמוד לכבד את ההתעסקות של האחר במשהו מסוים ולחכות בסבלנות לתור שלו. כך יוכל כל אחד להתרכז ללא הפרעה וללא פחד שמישהו אחר יפריע לו ויקח ממנו את מה שהוא עסוק בו. וכך יוכל להגדיל את פרקי הזמן בהם ישאר מרוכז. והרי, זה הכי חשוב.

שוב קיבלתי תזכורת לכמה ההנחייה שלנו חשובה. אינך יודע דברים רבים, ורק בשל מה שאנחנו משקפים לך, תוכל לאמן את עצמך לפתח את הרצון שלך. אינך מגיב כל כך טוב לכך שאני מפריעה לך לקחת משהו ממישהו. לפעמים, אך מתנגד בהתרסה. וזה ברור. יקח לך זמן ללמוד. יש לי את כל הסבלנות שבעולם. אני מסבירה לך שוב ושוב בקול רגוע אך סמכותי. אני מאוד מאמינה בחשיבות השמירה על הריכוז שלך ומודה לחיים שהפגישו אותי עם Karen, איתה אני יכולה להתייעץ ולקבל הנחייה והסבר להתנהגות שלנו. אני מנסה גם להסביר לאמהות שמעוניינות בכך. התגובה הנפוצה היא לא להתערב באינטראקציה בין שני הילדים ולראות איך תסתדרו. ואני מסבירה שבמקרה הזה, התערבות מנחה היא הרצויה ביותר. אחרת, קל מאוד לנחש מה יקרה - החזק בין שני הילדים יקח את הפעילות. וזה בהחלט לא מה שהיינו רוצות ללמד אותכם.

התמונות עם גברת אלמה הן מיום ההולדת שלך...