לבננו: כשאתה בוכה, עצירה להרגע

וההסתגלות לניידות ההולכת וגוברת של אחותך מביאה איתה שיאים חדשים...

סף הסבלנות שלך לאחרונה נמוך מאוד...

במיוחד אם אתה רעב או עייף, במיוחד בזמני המעבר הרגישים שבסדר היום שלנו - בחזרה מטיול, לפני הארוחות, לפני השינה, אחרי השינה...

מכלום אתה יכול לפרוץ בבכי היסטרי...

נשכב על הרצפה בהתקף זעם קלאסי (tantrum) מהספרים - לעיתים אף זורק את עצמך...

עד עתה, ברגעים אלה, אחד הדברים שהיה לי חשוב מאוד לשדר לך הוא כי החיים ממשיכים לזרום, גם כשאתה לוקח את ההפסקה שאתה כה זקוק לה, ואתה מוזמן להצטרף לשחות במים הזורמים ברגע שתרגיש מוכן לכך.

ולפתע הרגשתי כי במובן מסוים קצת בגרת, ואפילו יותר מזה - לשדר לך עתה שהחיים ממשיכים כרגיל כשאתה חלש, יהיה בכך מעין התעלמות מרגש עצום שמציף אותך. ובשלב ההתפתחותי אליו הגעת, זה לא מרגיש נכון עוד.

ולכן, אני עוצרת כל פעילות בה היינו מצויים, גם אם אתה מתנגד לכך, ומבקשת ממך ללכת למקום שנוח לך (לספה או לפוף או לחדר שלך) ולנסות להרגע. אני מסבירה לך כי אני מבינה שאתה מאוכזב, מתוסכל, עייף, כועס או מתארת כל דבר אחר העובר עליך באותו הרגע, ומסבירה לך בקול עדין כי חשוב מאוד לאפשר לך להיות במצב בו אתה נמצא, ולאפשר לך לבכות, עד שתרגיש כי אתה מוכן להמשיך הלאה. עד שתרגיש כי אתה מוכן להרגע. אם אתה ממשיך להתנגד למנוחה, אני מציעה לך את עזרתי, את חיבוקי, ואפילו אני בעצמי הולכת לשבת במקום שהצעתי לך לגביו. מסבירה כי אני רוצה לעצור מלעשות את המעשה המסוים אותו עשינו, כי אני רואה שאתה עצוב, ואני מעדיפה לחכות עד שזה יעבור לך כדי שתוכל לשוב ולהרגיש טוב יותר.

נ.ב. ואחותך בת תשעה חודשים...