לילדינו: ללא מילים

כמה שאינני מנסה, אני לא מצליחה לצמצם את הפער בדיווחים.

במובן מסוים, נחמד לי כך, מעין ריחוק שכזה ששומר על הפרטיות שלנו.

מצד שני, לעיתים קצת מעיק לכתוב על האירועים שהתרחשו בעבר.

ויש לי עוד כל כך הרבה מחשבות שהייתי רוצה לשתף בהן. טוב, לאט לאט...

כך שתסלחו לי אם מפעם לפעם יהיו גם פוסטים ללא מילים... רק זכרונות שבצילום...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים וארבעה שבועות...