לבננו: וכך אתה ישן...

מזמן לא כתבתי לך על שינתך. אולי מכיוון שהגענו לעמק השווה בנושא, והיא מתנהלת על מי מנוחות. אתה עדיין נרדם בעיקר איתי, ואף מציין זאת: "אני אוהב לקרוא עם אבא ספרים לפני השינה, ואיתך ללכת לישון". אנחנו נשכבים על המיטה, אתה יונק חצי לגימה מכל שד (לרוב, לא יוצא כמעט דבר, אולי כי עוצמת יניקתך די חלשה, אך אתה מסביר כי אתה יונק כי זה מה שאתה אוהב לעשות לפני שאתה הולך לישון, וגם מודיע לי כמעט בכל פעם שאחותך שתתה את כל החלב, ולכן לא יוצא משהו בשבילך, לא בטרוניה, אלא יותר כדיווח עובדתי), אז קם לשתות קצת מהמיץ (בדרך כלל עומד לרשותך רבע כוס מיץ), אולי רץ לשירותים לעשות פיפי, ואז חוזר לזרועותי. מבקש ממני שאשיר לך "שיר ללא מילים שאת שרה לצ'פוצ'יטה, אמא". אני מזמזמת. ואתה נרדם. לרוב, אחרי הסתובבויות מספר. לעיתים, מספר רב. לעיתים אתה גם מבקש להרדם עם אבא, אך עדיין זה לעיתים רחוקות מאוד. לרוב, אתה מוכן לחכות לי לא משנה כמה זמן לוקח לי, וגם אם אחרי שכבר נכנסתי לחדרך, אני צריכה לשוב לאחותך, אתה מודיע כי תחכה לי. הרבה פעמים אפילו לא מוכן לשכב במיטה כדי לא להרדם בטעות, כי "אני אוהב להרדם איתך". וזה בהחלט בסדר גמור! ואף יותר מזה, מבחינתי...

ולעיתים, לעיתים רחוקות ממש, אחרי שאתה מתעורר משנת הצהרים ואחותך עוד ישנה, אתה מגיע לסלון וממשיך לישון בזרועתיי. ואני נתקפת זכרונות מתוקים....