לבננו: בונה שרפרף מקרטון

ובזמן שאחותך חוקרת את הפינה החדשה האהובה עליה, אתה הודעת כי הינך עומד לבנות שרפרף מקופסת קרטון שמצאת בסלסלת המחזור שלך...

לגמרי מכלום בנית תכנית שלמה. סיפרת לי איך אתה הולך לבנות אותו. ולפני הכל ניגשת לצבוע אותו בצבעי ידיים - כמובן, את כל כולו...

ואז שמת את הקופסא לייבוש ו... שכחת ממנו...

והנה לך דבר חשוב - ההתמקדות תמיד בתהליך ולא בתוצר הסופי, כי הרי זה מה שחשוב. הבעיה היא שלעיתים לא ברור כל כך אם אתה לא מתכוון להמשיך ליצור את מה שהתחלת, ואני לא תמיד בטוחה אם להרחיק את היצירה הלא גמורה מטווח ראייתך. ועדיין, ממה שלמדתי, עדיף להרחיק, ואם תבקש - להוציא ולהגיש לך שוב. מאשר להשאיר בטווח הראיה שלך - מה שמעמיד אותך בסיטואציה עדינה ולא בהכרח נוחה. למשל, הקופסא עמדה בצד וחיכתה לך. לא המשכת ליצור את השרפרף. כמה פעמים הזכרת שאתה עומד לבנות את השרפרף, אך ציינת שאתה לא זוכר מה בדיוק תכננת. ופנית אלי. הדבר האחרון שהייתי רוצה שיקרה - שהרעיון יבוא ממני. ולכן, חיכיתי להזדמנות שהגיעה כעבור כמה שבועות, מכיוון שהשרפרף כבר הפך לחלק מהנוף, ואז הרחקנו אותו לצמיתות. מבלי ששמת לב. תזכורת לעצמי לעתיד שיבוא...