צ'ופו מצלם: הלילה בלי אבא

אבא חיכה למועד הזה כל כך הרבה זמן. אפשר להגיד אפילו מספר שנים. ולבסוף, זה קרה. הוא נסע לירושלים. לבד. בלעדינו. להשתתף בסדנת הציור הנחשקת. ואפילו... לישון לילה מחוץ לבית....

כמעט ילד מתבגר המבלה את הלילה הראשון שלו בבילוי מחוץ לבית. או שמא, אגיד, כמעט כמו הילדה המתבגרת הנשארת לראשונה לילה בבית לבד.

בכל מקרה, ההתרגשות הייתה עצומה.

ואז, ביום שבת שלפני הנסיעה שהייתה אמורה להתרחש, התחלתי להרגיש ממש חלשה. כן, אני יכולה להגיד - חולה. אחרי שאתה מתוקי היית מצונן, ואת מתוקתנו היית... טוב, באמצע הדברים הרגילים שלך, אני מניחה. אבא, כמובן, לא רצה לנסוע. אני, כמובן, התעקשתי שיסע.

היה לא פשוט. שני ילדים חולים ואמא גם. היו לנו רגעים לא פשוטים, גם כאלה של התעלפות כמעט ממש, ורגעים מרגשים יחד. ואפילו הצלחנו לישון קצת בלילה...

ויותר מכל, לפחות מבחינתי, הודייה אינסופית עד כמה מזל יש לנו ולי על כי יש לנו אבא מדהים שכזה. וכמה חשוב לעיתים להזכר אך בפרט חשוב זה. וכל היתר פשוט יסתדר...

נ.ב. ואת בת תשעה חודשים...