לילדינו: על אמא שרצית, על השביל וגם על השמלה

"אמא, אני רוצה אותך", זהו קול חדש בהחלט שהתחיל להשמע לאחרונה. בדרך כלל, הוא נשמע ברגעים היותר חלשים שלך, כשאתה עייף או רעב. או פשוט זקוק לחיבוק שלי, הרבה פעמים דווקא ברגעים שאני עם אחותך. אני מבינה את זה. ומשתדלת להגיב בכמה שיותר רוך, גם אם להגיד לך כי אוכל להתפנות אליך רק עוד מעט. ועדיין מוסיפה, כי אני תמיד איתך...

ואינני יכולה שלא להוסיף גם כמה מילים על השביל שמאחורינו. בדיוק כמו שלעולם לא אשכח את איך שצעדתם בו, אבא ואתה, בכל פעם בו חזרתם מאחד העיסוקים שלכם, כך לא אוכל לשכוח את כל הטיולים עם אחותך, מתהלכות לנו בשביל הלוך וחזור, מחכות לגרפס שיצא, או לקאקי שיגיע, ולעיתים גם לשינה.

ואת הטוניקה שאת לובשת קניתי בזמנו ליסמין, ועתה קיבלנו אותה גם בשבילך. אמנם היא כבר קטנה עליך כשמלה, אך כטוניקה נשאר עוד קצת זמן להנות ממנה. ואת כל כך יפה בה!

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים וארבעה שבועות...