אתה מתבונן כל הזמן, ואנחנו חייבים להאט את הקצב. מה שבדרך כלל עושים בהיסח דעת, על הדרך, או בשבריר רגע, חייב להמשך יותר מרגע קט. תנועותינו חייבות להפוך להיות מודגשות ומכוונות. אתה לומד כל הזמן. הרי מוחך קולט (absorbent mind) כל הזמן את מה שסובב אותך. חייבים לזכור זאת כל הזמן. בין אם אנחנו אוכלים, בין אם מנגבים את השולחן, בין אם מניחים קוביה על קוביה, בין אם מלטפים חתול, בין אם מדפדפים דפים בספר, בין אם מלבישים אותך, בין אם שותים קפה בבוקר, בין אם מריחים פרחים באדניות שבגינה, בין אם נותנים לך יד. כל הזמן. אתה מתבונן ולומד. ואז לפתע, אך גם באופן טבעי לגמרי, אתה גם מתחיל לנגב שולחן, להוריד גם את הגומיה של הגרב ולא רק למשוך אותה, לדפדף דפים בספר, לנגב את הפה במפית. אם מיהרנו, ועשינו משהו בהיסח דעת, בלי ממש להתכוון לכך באמת, סיכוי גדול שגם אתה תתחיל לעשות כן. כך מוצאים אותך שם את הכוס אחרי שסיימת לשתות על הצלחת ולא לידה, כי כנראה כך עשינו, כיוון שהיינו נותנים לך לשתות בסוף הארוחה, וכשהיית מסיים לשתות, היינו אוספים את הכלים מהשולחן. בזמן האחרון זו הפכה להיות תמונה רגילה - אני עושה משהו, ואז קולטת שאתה מתבונן בי במבט השקט שלך. קולט ולומד - בשקט מרוכז ורגוע. ואז אני מזכירה לעצמי לקחת נשימה ארוכה ולהאט. אין משהו חשוב מזה כרגע.
יום שישי, 21 בנובמבר 2008
חייבים להאט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה