הידד לציצי! ובבקשה - תבריא!

מיום חמישי בלילה יש לך חום... קצת נזלת על הדרך, אך בעיקר - רק חום. כנראה, חום גבוה. אני לא יודעת כמה מעלות בדיוק, כי אתה לא מאפשר ממש לבדוק אותו. ובעינינו זה גם לא כל כך חשוב. כך גם הפסקנו מזמן להתחקות אחרי הסיבה לכך שאינך מרגיש בטוב - תמיד הניחוש הוא שאולי זה השיניים. אי אפשר לטעות כל כך לגבי העובדה שעולה לך החום - העיניים שלך הופכות למזוגגות, לחיים אדומות, נשימותיך תכפות וכל הגוף שלך רותח. כל פעם נתנו לך טיפטיפות של אקמולי, החום ירד כמה זמן אחרי זה - מה שגרם לך להתמלא בזיעה, ושוב עלה כעבור כמה שעות. מעין מעגל כזה שאין בו יום ולילה.

הפסקת לאכול לגמרי. הענבים הם היחידים שהצליחו לפתות אותך - וגם, לכהמ רגעים בודדים בלבד. רק ינקת. כל הזמן וכל הזמן. אני חושבת שביום אחד ינקת כמות של הנקות במשך שבוע. אם בדרך כלל ההנקה נמשכת כמה דקות בודדות בלבד - אתה יונק בעוצמה כל כך חזקה שאין צורך בזמן ממושך יותר, ביומיים האלה ישבת על כל ציצי לפעמים אפילו חצי שעה. והפסקת רק כדי לעבור לציצי השני. אני ממש ממש דאגתי שפשוט ייגמר לי החלב. זה לא נתפס בכלל - כמויות החלב שהגוף שלי יצר ביומיים האחרונים. ואני כל כך אסירת תודה לו על כך! לא יודעת מה היינו עושים אם לא היית מחובר לציצי - מה היית אוכל ושותה?!

אתה גם לא ישן כל כך טוב. מתעורר הרבה יותר. וגם לוקח לך הרבה יותר זמן להרדם. אתה גם לא משחרר אותי מעצמך - מתוך השינה אתה מושיט ידיים ומחפש אותי...

ההבדלים בין ההתנהגות שלך ברגעים בהם החום ירד לבין הרגעים בהם הוא עלה שוב, הם כל כך משמעותיים, שזה הופך לאחד הדברים הקשים יותר בלראות אותך שלא בקו הבריאות. למזלנו הגדול באמת, כמעט ולא היית חולה עד עכשיו באופן רציני וממושך. ואנחנו פשוט לא רגילים לסיטואציה הזו. כל כך קשה לראות אותך מבושל ומסטול מחום, כמעט ולא מגיב לשום דבר מסביבך, ורק מדי פעם מוציא חיוך מתוק שלך או שניים. ובסך הכל שעה אחרי זה, אחרי השפעת התרופה, כל כך כייף לראות אותך שוב זוחל בכל מקום, צועד בצעדיך הקטנים ההופכים ליותר ויותר בטוחים ויציבים וצוחק בצחוק המתגלגל שלך. ואז שוב - אתה מתחבר לציצי, ואנחנו מתסכלים בדאגה אחד על השניה... החום חזר...

הלילה של אתמול, בין יום השישי לבין השבת היה הכי קשה. האמת שממש במזל יצא שהפכת לחולה בסוף השבוע, כשאבא שלך היה בבית. אחרת, אם הוא גם לא היה יכול להשאר במהלך השבוע, היה הרבה יותר קשה. אני שוב מנצלת הזדמנות זו כדי להגיד לך כמה התברכת באבא מדהים! למזלנו, בימים האחרונים גם מזג האוויר היה מעולה - ובילינו הרבה מאוד זמן בחוץ. אני לא מצליחה לחשוב אפילו מה היה קורה לו היה יורד גשם...

אז היום בבוקר הייתי פשוט מעולפת. אני אפילו לא זוכרת איך הגעת לחדר שלנו. זוכרת רק שהתיישבתי במיטה שלנו, ואתה בזרועותי. שמת לי את הראש על הכתף. וכך ישבנו כמה זמן. מחובקים. ואז רצית לינוק. ואני פשוט מעייפות נפלתי על המיטה איתך ביחד. ולמרבית הפלא - המשכת לינוק בשכיבה. ואחרי שסיימת, להפתעתי המוחלטת, פשוט נרדמת איתנו במיטה. וזה היה כל כך כייף. הייתי פשוט מאושרת - מצטערת שאתה באותו הרגע הרגשת דווקא לא כל כך טוב. אך להחזיק אותך ברועותיי, ואבא שלך במרחק של כמה סנטימטרים מאיתנו, ולישון כולנו ביחד - כל המילים יחטאו להסבר של הקוסמיות של הרגשת השלמות הזו. מה שלא הפריע לי להתעלף שוב בשינה..:)

כשהתחלתי לרשום שורות אלה, הייתי קצת יותר אופטימית. הלכת לישון ללא חום. אך בינתיים, התעוררת, ועלה לך שוב החום. אני מקווה מאוד שהחולי הזה לא ימשך עוד זמן רב. ושבריאותך תשוב אליך כמה שיותר במהרה....