בבקרים אנחנו בחצר שלנו

בעקבות הימים החמים שהתברכנו בהם בתקופה האחרונה, שינינו את השגרה שלנו. בקיץ, במחצית היום הראשונה היינו עסוקים בבית בכל מיני פעילויות. כך המשכנו עד הרגע בו התחלת לבקש יותר ויותר להיות בחוץ. בהתחלה לא ששתי לאפשר לך מעבר חופשי בין בפנים לבין בחוץ, חששתי שמה יהיה זה מבלבל מדי, כי בימים של הגשם לא תוכל להיות בחוץ, למשל, ושזה גם יפריע לך להתפתח באמצעות הפעילויות שבבית. אבל אחרי שראיתי כמה חשוב לך החוץ, שיניתי את דעתי. נזכרתי שמה שחשוב הוא להקשיב לך וללכת בעקבותיך. וגם לא פחות חשוב - השפעת הטבע עליך היא בין ההשפעות הגדולות ביותר שאתה יוכל לחוות. אין מורה טוב יותר.

וכך, בכל פעם שאתה רוצה לצאת החוצה, ומזג האוויר מאפשר זאת (מזג האוויר הוא בעצם מחליף את הגבול בנושא הזה), אנחנו בחוץ. מה שמדהים הוא שברגע שהמעבר בין בפנים לבחוץ הפך להיות חופשי, אתה גם יותר רוצה להיות בפנים. הריכוז שלך בפעילויות בפנים השתפר עוד יותר. ובעצם הרי זה כל כך ברור. כשלא נלחמים איתך ומסייעים לך לצעוד בשביל שאתה בוחר בו, אתה מפנה את האנרגיה שהייתה מבוזבזת במאבק לכיוון פעילויות חיוניות יותר.

ובפועל, לרוב, אתה יוצא לחצר במהלך שעות הבוקר המוקדמת עם אבא שלך. אחרי שאתה מתעורר משנת הבוקר, אנחנו חוזרים לחצר, ולפעמים גם אחרי ארוחת הצהרים. ואחרי שנת הצהרים שלך אנחנו הולכים לדשא, או יותר מדויק, בזמן האחרון הדשא הפך למגרש המשחקים שליד הדשא שבמרכז...:)

תראה את הטוסיק הרוקד הזה.....:)