כשהיית בן כמה חודשים, הלכנו אתה ואני לחוג בובות. לכל אחד מאיתנו היה תפקיד מוגדר. אתה ישנת את שנת הבוקר שלך עלי במנשא הדמוי לופי שלנו, ואני בקדחנות ניסיתי לנצל את הזמן הזה ללמוד לתפור בובות וולדורף (Walldorf Dolls). זו אחת הבובות שתפרתי.
רק לאחרונה החלטתי להכיר לך אותה. היא התווספה לבובות שבסלסלת הצעצועים הרכים שבחדר שלך. עד עכשיו לא ממש היית מעוניין בבובות רכות. רק לאחרונה, יותר נכון מאז שעברת לחדר שלך, התחלת להביע עניין בסלסלת הצעצועים הרכים שלך. יש לנו טקס קטן כזה - אנחנו מוציאים אותן אחת אחת, נותנים חיבוק גדול, מנענעים אותן ושרים להן שיר ערש, ונותנים להן נשיקה. רעיון זה סתם צץ לי - חשבתי שצריך להכיר לך את הבובות באיזשהו אופן אינטלגנטי יותר מאשר סתם להניח אותן בסלסלה ולאפשר לך לזרוק אותן החוצה ולהכניסן בחזרה. ואז חשבתי גם שזה יוסיף עוד נופך לטקס השינה שלנו, לקראת אולי ההרדמה העצמאית שלך. הפרדות מהיום. וגם יכיר לך מימד אחר של נשיקה ושל חיבוק. ולשמחתי הרבה אתה משתף פעולה. בין אם אתה לבד בחדר, או איתנו, אתה אוהב מאוד להוציא את הבובות אחת אחת מסלסלה, לחבק אותן, לנענע ולשיר להן, ולעיתים אף אתה נותן להן נשיקה. אתה גם אוהב להושיטן אלינו, כדי שאנחנו נעשה זאת. בערב אתה מעביר אותן בין אבא לביני, ואז גם מצטרף בעצמך. לא פחות אתה אוהב לטפס בעצמך לסלסלה ולנוח בה...:)
יום רביעי, 26 בנובמבר 2008
בובה לאוסף הבובות שלך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה