אנחנו, גם המבוגרים, ועל אחת כמה וכמה, הילדים, עושים טעויות. לעולם נעשה. ורק אם נחכים, נצליח גם ללמוד מטעויותינו. אך עד שתלמד לעשות כן, החוכמה מבחינתנו להיות ידידותיים לטעויות שלך, וכפי שרבים ממונטסוריאנים טוענים, "be friendly with error". פשוט זה לא. מורכב, מאתגר, סבלני, מציב אותנו מול השדים שלנו, מאופק, מעניין - ועוד הייתי יכולה להמשיך ולהמשיך. אך המשמעות העמוקה של התייחסותנו החיובית והמעשית לטעויותיך גורמת לנו להדק חגורות, לקחת נשימה עמוקה ולהיות יצירתיים. אם נתמיד בכך, ללא ספק נסייע לך לפתח התלהבות להתמודדות עם אתגרים חדשים, סקרנות, יוזמה ויצירתיות. והרי זה שווה כל כך...
אז עד שכושר הביטוי שלך יהיה מספיק עשיר להשתתפות בשיחה מסקרנת שתוכל להשפיע על פיתוח הפעלת שיקול הדעת שלך, אלה הם הפתרונות הזמניים שלנו:
- אנחנו נוהגים להשתמש במונח "התבלבלת" במקום "טעית". גם כשאנחנו טועים במשהו. בעיני, יש משקל הרבה פחות כבד למונח זה, כזה שאינו גורר אחריו את הרגשת האשם. וזו הפכה להיות אחת המילים האהובות עליך: BALBAL, ותמיד מלווה בצחוק. ושתי ידיים מתרוממות לצדדים.
- לחילופין, אנחנו משתמשים ב"שכחת". גם זה בדרך כלל מתקבל בצחוק ובהבנה כי שכחה היא חלק אינטגרלי מחיינו.
- "בפעם הבאה" הפך לסלוגן שלנו. או, יותר נכון, PA BA. במקום להראות לך במה שגית, אנחנו פשוט מוסיפים: "בפעם הבאה תוכל... לשים פחות דייסה בצלחת, למלא את המשפך בפחות מים, לסגור את הבקבוק חזק יותר". היום המצב הפוך אפילו - הרבה פעמים אתה, מבלי הערה כלשהי מצידנו, אחרי שאתה עושה משהו, או אחרי שאתה רואה שאנחנו טועים במשהו, מוסיף: PA BA NUNU NUNU...
- איננו נוהגים לתקן אותך, אלא אם הדבר נדרש מטעמים בטיחותיים או הכרחיים. וגם אז אנחנו משתדלים לעשות כן בעדינות, בהצעת פתרונות יצירתיים: "אולי תוכל ...?", "בוא נראה מה יקרה אם...", או בהפנית שאלת חשיבה פשוטה ככל הניתן אליך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה