טבעת יום הולדת

בפעם הראשונה ראיתי טבעת יום הולדת (birthday ring) בבלוג Chasing Cheerios, ובהמשך גם ב-Lexi Art&Design blog. התחלתי קצת לחקור את העניין. היו דעות שגרסו כי השימוש בטבעת יום הולדת נהוג בקהילה אנטרופוסופית (למרות שנציגי הקהילה בארץ ששוחחתי איתם לא ידעו על כך). דעות אחרות סברו כי מקורה בארצות מערב אירופה.

כעקרון, מדובר במעמדים קטנים מעץ בצורת טבעת. כמות המעמדים משתנה - יש טבעות של 8 מעמדים, או 12, או 16. ככמות השנים שבמהלכן רוצים להשתמש בטבעת יום הולדת לחגיגת ימי הולדת. במועד החגיגי מדליקים נרות ככמות השנים שחוגג החתן המאושר. ועל יתר מעמדים שמים דמויות שונות מעץ - פיות, עצים, פרחים. לפעמים, גם תמונות.

אהבתי מאוד את הרעיון, אך היה לי חסר בו קצת תוכן. חיפשתי איזושהי משמעות מעבר לכך שיהיה יפה. כל הזמן הסתובבה לי בראש המחשבה שבסופו של דבר, בכל יום הולדת מאחלים ביסודם את אותם הדברים (אני איחלתי לעצמי את אבא שלך מגיל 8-9, אני חושבת..:). ואז זה התגלה לי. התייעצתי גם עם אבא שלך, והעלינו רעיון.

נעשה 5 מעמדים עם דמויות. כל דמות תתאר איזשהו ערך שחשוב לנו להדגיש אותו בהוויה המשפחתית שלנו. שהיינו רוצים שתאמץ אותו. וכך האיחולים שלנו בימי ההולדת שלך, ושל האחים שלך שבתקווה יבואו, יקבלו המחשה. נוכל לדבר עליהם, נוכל לפתח אותם, נוכל לגדול איתם. מה שמדהים הוא, שאחרי שהמחשנו ערך כלשהו, ונוצרה סצנה מסוימת, לפתע גילינו כי בסצנה זו טמונים גם ערכים נוספים. וזה נפלא! הרי זה רק טבעי - כמו גם העובדה כי בשנים מסוימות נדגיש ערכים אחדים, ובאחרות - אחרים.

בנוסף, נעשה 7 מעמדים עם תמונות שיתארו את מה שעבר עליך בשנה האחרונה. נשמור גם על התמונות מהשנים שעברו, וכך נוכל לעיין בהן ביחד בכל יום הולדת מחדש, להזכר, להשוות ולהמחיש עד כמה אתה גדל כל הזמן.

וכמובן, יהיה המעמד לנר.

כל הקומפוזיציה הזו תחכה לך ביום הולדת עצמו על השולחן הגדול שלנו. בבוקר שתקום - שם נחגוג ביחד בחוג המשפחתי, נדליק נרות, תביע משאלה. נאחל לך דברים. אולי גם מתנה תשולב במעמד הזה. עוד לא יודעת. נגיע לשנים הבאות - ואז נחליט על המשך המסורת. בינתיים יש לנו השלד. אך הטבעת תהיה שם. ותאוחסן בסיום החגיגות עד השנה הבאה.

אבא הכין את המעמדים מעץ, ואני תפרתי מלבד את כל הדמויות. ההפתעה שחיכתה לנו - לא הצלחנו לבחור 7 תמונות. הצטמצמנו ל-14, ומשם המשימה הייתה פשוט בלתי אפשרית. אז החלטנו - אין בעיה, נשאיר 14...:) יצא מדהים! אכן, קצת הרבה תמונות. מקווה שבשנים הבאות נהיה החלטיים יותר..:)

כך האנשנו את הערכים שחשובים בעינינו..

זוג הורים ותינוק ממחישים את האהבה הבלתי מותנית של חברי המשפחה. כך היינו רוצים שיאהבו אותך ושתאהב אתה. לא רק את בני האדם, אלא את כל אשר ליבך ירגיש את הרגש העצום הזה כלפיו. המשפחה מייצגת גם את החום, את האכפתיות ואת התמיכה.

הפרפר מייצג את היופי. היופי משבח אותנו - כשהיופי מקיף אותנו, אנחנו לא יכולים להגיב אלא באופן האינטואיטיבי ביותר. וכך נחשפת האמת. הבית שלנו מלא ביצירות אומנות. האומנות היא חלק מאוד חשוב בחיינו. אין לי ספק שזו גם תהיה האווירה שתגדל בה. אתה לא בהכרח חייב להיות אומן כדי להעריך את היופי ואת תרומתו להפיכתך לאדם טוב יותר במהותך. הפרפר מייצג גם את החופש ואת העצמאות - גם שני ערכים אלה הם מאוד חשובים לשנינו. שניהם מגיעים מבפנים - רק אדם חופשי באמת יוכל לגדול ולהתעצם, להתנסות וללמוד ולסייע לעולם להפוך למקום שליו יותר לחיות בו.

קן הציפורים ממחיש את הקן המשפחתי, כמובן. אך גם את החיים עצמם - החיים אינם נעצרים לרגע. הזמן תמיד עובר. הוא אינו נעצר מלכת. כך גם זרם החיים האנושיים. הנפשות בוקעות לעולם, בזמן שאחרות נפרדות ממנו לעת עתה. זרם זה הוא כה עוצמתי. התנועה היא מתמדת. אך יש מה שנשאר תמיד, והוא אוניברסלי. אלה הם הערכים של האהבה, של היופי, של החמלה, של טוב הלב, של החברות, ועוד רבים אחרים.

חברות היא מאוד חשובה בשבילנו. אני תמיד אומרת שהתמזל מזלי שאבא שלך הוא לא רק אהובי ואב ילדי, אלא גם החבר הכי טוב שלי. חברים לעיתים יותר קרובים מהמשפחה, למעשה הם הופכים למשפחה. מי יתן וירבו חבריך. בנוסף, ילד וילדה ממחישים את האהבה לבני האדם. באשר הם - בלי הבדל דת, גזע ומין. דבר שקל מאוד לשכוח ממנו בימינו, אך אסור בהחלט שכך יקרה.

העץ והחתול מייצגים את החיבור לטבע. אי אפשר להגזים בתיאור המקום שהטבע תופס בחיינו. העצים, היער, המים, הציפורים. ללא ירוק בעיניים, אני ממש מרגישה מחנק. אך הטבע חשוב לא רק במשמעותו הפיזית המילולית, אלא גם במשמעותו הרחבה יותר. כל מה שלא טבעי - זר לנו. זו אינה בחירה קלה - לבחור לחיות בדרך זו. ובמציאות האבסורדית של ימינו ושל מקומנו, לפעמים היא אך מבודדת. אך היא הדרך היחידה שטבעית, תרתי משמע. וכל מה שלא טבעי - נועד לכליון. זה רק עניין של זמן. לכן, דרך אגב, היה לנו כה טבעי למצוא בליבנו חיבה לגישה המונטסורית ולהיעזר בה בגידולך.

וכל הערכים האלה יחד יבנו את הבסיס לביטחון העצמי שלך ולאמונה שלך בעצמך. ללא אלה יהיה לך קשה מאוד לפסוע במבוכי חייך.

זה מה שיצא. אני אוהבת את מה שיצא. אני מקווה שבאמת נשתמש בטבעת יום הולדת זו, כי טמון בה פוטנציאל אדיר. בסופו של דבר, הרי, כמו כל דבר, זה תלוי בנו. מה משמאוד אהבתי שבמהלך הכנתה, ואף בכתיבתי שורות אלה, בנסיוני לתאר בכמה מילים את כל מה שאנחנו מאחלים לך, יצא שבפועל תיארנו את "האני מאמין" שלנו לגבי איך היינו רוצים לגדל אותך. וזה כל כך חשוב. עמוק בתוכי אני מאמינה שברגע שמגדירים לעצמנו במונחים מוגדרים איך היינו רוצים לגדל אותך, נשאר רק לצעוד בדרך זו. אבא שלך תמיד אומר שברגע שמזמינים משהו בהזמנה כנה מהלב, הוא מגיע. הייתי מאוד רוצה להאמין בכך. הדגשנו את מה שהיינו רוצים להנחיל לך. והיד עוד נטויה. כי באמת יצא שכל סצנה פותחת פתח לעבר משהו גדול יותר.

אז איך עשינו זאת? הרבה עבודת נמלים...:) בלילות כמובן. בשונה מאבא המוכשר מאוד שלך, אני לא יכולה לעשות משהו ללא הוראות מדויקות לאיך לעשותו. אז קצת נלחצתי. עברתי על מלא מלא גזרות. מכאן ומשם (הספר "Feltcraft - Making Dolls, Gifts and Toys של Petra Berger; האתר Spool; האתר של Martha Stewart) אספתי כל מיני רעיונות, אך בסוף את כל הגזרות, מלבד הגזרה של העלה, יצרתי בעצמי. מי היה מאמין?! הכל בזכות האמונה של אבא שלך בי, ובעיקר בשל הנדנודים הבלתי פוסקים שלו: "נו כבר... את יכולה לעשות את זה לבד":). את הכל תפרתי מלבד, השתמשתי במנקי מקטרות לידיים ולרגליים, בבדת כתנה לפנים, מילאתי את הגוף בצמר טבעי, ואת השיער עשיתי מצמר רגיל. אבא עשה את החתול מפלסטלינה, אך הוא הבטיח לעשותו שוב מדאס. חלק מהדמויות יצאו מצחיקות - וזה כל הכייף. כך, למשל, האמא יצאה Tina Turner, האבא - Lenny Kravitz, הילד - יורם גאון, והילדה - Christina Aligera. וזה כל היופי!

אני מאמינה שנשתמש בטבעת יום הולדת רק בחוג המשפחה - גם כדי לשמור עליה מידיים סקרניות, וגם כי יש לה באמת ערך פנימי הרבה מעבר להצגתה לאורחים. מה שחשוב ביום הולדת, בעיניי, הוא להבין על מה ולמה החגיגה, מה בדיוק משתנה משנה לשנה, מה נשאר קבוע. החגיגה עצמה פחות משמעותית מהבנה בסיסית זו. וכך גם נוכל תמיד לציין את המועד החגיגי עצמו, בלי קשר לחגיגה שבדרך כלל מגיעה במועד מאוחר יותר.

הפעם אבא עזר לך. אתה הבעת משאלה, אך הוא כיבה את הנרות...:) וכך יצא לה לדרך עוד מסורת קטנה שלנו...