לילדינו: כפפות לאהובי

אחד הדברים שתמיד זכורים לי בחורף הוא הידיים הקפואות כמעט תמיד של אהובי...

מה שמסביר כנראה את העובדה שברגע שראיתי כפפות אלה, ישירות חשבתי עליו. רציתי להפתיע אותו לסרוג לו אותן במתנה ליום הולדת. בשנה שעברה! ממש בדיוק לפני שנה. להפתעתי הרבה (לא באמת) המועד חלף והכפפות אפילו לא היו עוד על המסרגות. לקחתי אוויר לנשימותיי ופשוט חיכיתי לרגע מתאים להתחיל בסריגתן. זה קרה באביב. כשסיימתי, כבר לא ממש היה קר.

ולכן, כנראה, כשהושטתי אותן למי שנועדו לו, קיבלתי הבעה מופתעת קלות על פניו בנסיון מכביד שלא לבאס אותי מכך שלא ממש התרשם מהמחווה. אך אמונתי חזקה קצת יותר מזה. ידעתי שכל מה שצריך הוא פשוט לחכות...

בינתיים, ניסיתי בכל כוחותיי שלא לרמוז לו דבר שמא ירגיש מחוייב לשים אותן. לא שהוא מסוגל בכלל לעשות משהו כזה. אפילו למען התמונה הזו לפני שנה לבשתי את הכפפות על ידיי...

הכפפות הן Those Mits - הדוגמא פשוטה, הסריגה די מהירה, הוראות ברורות מאוד, והצמר... מאותה הכמות האדירה שנשתמרה לה למעלה מעשרים שנים בארון של אמי... צמר מעולה, בצבע כחול אפור, בדיוק כמו האפודה הראשונה שסרגתי לבני, בצבע תואם לתכלת של כובע ושל מעיל של אהובי. היה חשוב לי כי יהיו חמות, נוחות וקלילות...

קיוויתי כי יתמלאו בצבע ובטרפנטין... מה גדולה הייתה שמחתי כי מאז שהגיע החורף, הן כמעט ולא נמצאות שלא על הידיים האוהבות שעבורן נוצרו...