לבתנו: בכי תינוקות

בכי תינוקות הוא אחד הדברים היותר קשים בשבילי...

בכי תינוקות שלי הוא עוד יותר קשה...

בחיים, אבל בחיים, לא עברה בי מחשבה לתאר את בכי תינוקות כמשהו חיובי או כמשהו שאין צורך להתייחס אליו. מעולם לא אמרתי לאחיך, כשבכית: "היא לא ממש בוכה. כך התינוקות מדברים פשוט". איזו מחשבה יומרנית זו! לא פחות מהשאלות ששואלים את אחיך, לא אזכיר את השמות כאן: "נו... אחותך כבר לא בוכה?".

לפני כמה זמן, היינו בביקור אצל רופא המשפחה שלנו. היה לך יום פחות נחמד, והיה זה בתקופה בה היית נבהלת מכל זר שלידך ( מה שהשתנה לאחרונה). התחלת לבכות. הוא שאל את אחיך: "אתה יודע למה היא בוכה?" צ'ופו חשב רגע וענה ברוב חוכמתו: "יכול להיות שמשהו לא נעים לה". אני כמעט התחלתי לבכות בעצמי...

כשתינוק בוכה, סימן שמשהו לא נוח לו, לא נעים לו, לא מסתדר אצלו. בכי תינוקות למעשה אינו שונה מבכי מבוגרים. בשינוי אחד קטן, בעיני - המבוגרים יכולים להסביר לנו מדוע הם בוכים, או לפחות לנסות לעשות זאת.

ובמשך החודשים הראשונים לחייכם, ילדינו בוכים לא מעט. בדיוק לפני כמה ימים מישהי אמרה משהו חיובי על תקופת הינקות. חייכתי בליבי. אצלנו, אצל אבא ואצלי, תקופת הינקות משתווה לתקופת סבל, שבה המחשבה "מדוע אתם צריכים לסבול כל כך" עוברת בראשנו לעיתים גם כמה פעמים ביום. מה הייתי נותנת כדי להעביר קצת מסבלכם זה אלי...

לעיתים, נדמה לי כי אני שומעת אותך בוכה גם כשאינך בוכה. הרבה פעמים אני שומעת את עצמי שואלת את אבא או את צ'ופו אם את אכן בוכה. ואינני לא יכולה, פשוט לא מסוגלת, להתקלח מבלי להיות בטוחה בכך שאת בוכה. משהו שאני גוררת עם עצמי נראה לי מהימים הראשונים עם צ'ופו בבית החולים. משהו בצליל מים זורמים מזוהה אצלי עם בכי תינוקות. ואם יש תינוקת בבית, אני פשוט בטוחה לגמרי שהיא בוכה.

בשונה מאחיך, כמעט בלתי אפשרי לעשות שום דבר מוחשי כדי להרגיע אותך. את אינך זקוקה להנקה כדי להרגע. להיפך, את צריכה להיות רגועה לגמרי, גם עדיף מתוך שינה, או בחדר שינה שלנו, כשהוא חשוך, והדלת סגורה, כדי לינוק. את אינך רוצה מוצץ. לעיתים אפשר לנסות להסיח את דעתך. אך לרוב, פשוט לחבק אותך, ולהיות שם עד שזה יעבור לך. אולי זה השיעור הכי טוב לעתיד שלבטח יגיע, כשלא אוכל בנקל להעביר את כל צרותיך, אלא רק להיות שם פשוטו כמשמעו... בשבילך..

וזה קשה....

נ.ב. ואת בת ארבעה חודשים ושלושה שבועות...