לבננו: משחק הרכבה מעץ

פינת המשחקים (play area) שלך תוגברה לאחרונה בכמה תוספות משמעותיות. כלל מנחה שלנו להכנסת משחקים כלשהם לחיינו ולחייך, שיהיו יפים, טבעיים ככל האפשר, ולבטח כאלה המעודדים משחקי הדמיון הפתוח (open ended imaginative play), וכמובן, שיהיו מעט ככל האפשר. כך שאתה לבטח מנחש כי לפני כל תוספת כזו נערכים כאן דיונים אינסופיים, בדיקות ותהיות. ורק אז, מבלי להגיד לך דבר, אנחנו מוסיפים משהו חדש למדף, מבלי לעשות מהומה סביב זה.

סלסלת הקוביות שלך נמצאת על המדף מאז ומתמיד בערך במשך שנתיים האחרונות. כל פעם מחדש התלבטנו אם כדאי להחליף את הקוביות לאחרות, אולי במידות שונות, אולי בצבעים שונים. אך משהו עצר בעדנו, למרות שמגוון אפשרויות שמור בצד. איכשהו, לאורך הזמן, המשחק שלך בקוביות לא הצליח להמריא מעבר לבניית מגדל, גשר, או לכל היותר, רכבת, בתוספת צדפים, אצטרובלים, וחיות מחוות החיות (עוד חוב אחד נושן שלי בסיפוריי אליך). כמי שמאמין כי עדיף להמתין לרגע בו תגלה משהו בעצמך, במקום לזרז לך את קצב התקדמותך, אך גם להרוס לך את אלמנט ההפתעה (סליחה על סיכום קצר אך קולע של אמונתי בדבר, הרי כבר דיברתי על כך בהרחבה די הרבה), ניסינו בשיניים שלא להציע לך משהו שלא תהיה מוכן אליו.

בחודשים האחרונים התחיל אבא לפתע לדבר על משחק הרכבה כלשהו שזכר מילדותו ובמקרה ראה באחת ממכירות הגראג'. לא לגמרי הבנתי למה כוונתו, והאמת, חשבתי כי אולי משחק זה לא מספיק פתוח, כיוון שבסופו של דבר אפשר לחבר את הצורות רק במקומות בהם יש חורים, לא ממש התלהבתי, מה שלא הלהיב את אבא שלעיתים קצת הולך לאיבוד בלבטיו (לפחות מושא הלבטים מתחלק בינינו, אחרת לא היינו מצליחים לעשות ולו צעד אחד, כי לא היה מי שיעודד אותנו בסופו של דבר לעבור לשלב המעשה, ולפעול), והמשחק נמכר. אבא התייסר. הוא היה בטוח כי תאהב את המשחק לנוכח אהבתך הרבה לברגים ולאומים למיניהם ולהרכבות שונות שאתה מבצע בהם. ואז אני נכנסתי לתמונה. לבסוף החלטתי כי יהיה שווה להעיף מבט במה שאבא תיאר, וצללתי לתוך אינטרנט. כשראיתי את Makit Toy באחת החנויות בארץ, הספק שהיה בי לגבי פתיחות במשחק נשאר בעינו. אך אבא התעקש והתקשרנו להזמין. להפתעתנו, נודע לנו כי לא מייבאים יותר את המשחק לארץ. חה! לא בכך יעצרו בעדנו. חיפשתי באמזון, חבר וותיק שלי, וגיליתי אותו לשמחתי. שלא להפתעתי, הוא היה במחצית מחיר מזה שהוא נמכר בו בארץ (15 דולר למשחק מעץ בהחלט שווה את הסיכון), ובסיוע הנדיב של שירותי "הובלה שגעוז בע"מ", תוך זמן קצר קיבלנו את המשחק לידינו.

המשחק התאים בדיוק לתוך המשבצת שנועדה לו - שלב מעבר בין הרכבת מגדלים פשוטים מקוביות זהות לבין משחקי הרכבה מקוביות שבתקווה אין סוף ותחילה להם. הייתה מעידה אחת לתכניותינו. הכרת את המשחק סמוך לפני הביקור של אמא שלי. מה שהוביל שלא במפתיע לכך שבמשך ימים שלמים לאחר עזיבתה כל מה שהיית מרכיב הוא שמשיות (?!), כולן גם מתואמות בבנייתן ממקלות באותו הצבע. אותן גיוונת בגלגלות. לא צריך לציין כי לא היה זה פרי יצירתך.

אך אנחנו חזקים קצת יותר מזה. למדנו דבר מה על עצמנו ועל מה שהיינו רוצים שייווצר כאן. הנסיון לחקות שלך, שכבר הרחבתי עליו לאחרונה, ויחד עם זאת הרצון שלך לעשות כל דבר ביחד איתנו לאחרונה גרם לכך שהיינו חייבים להיות איתנים ונחושים בבחירת דרכינו. וכמה שזה קשה לשמור את השד הזה בתוכנו ולא לנסות להוביל אותך גם לא בעדינות. וכך מצאנו את "משהו" - יצירה נפלאה בהחלט, רבגונית ואינה ניתנת לחיקוי, ועם זאת גם לתסכול מהנסיונות הכושלים לחזור על צעדי זה שבנה משהו מתוחכם. "מה אתה בונה אבא?" "משהו" "מה אבא?" "משהו". לקח לך זמן להתרגל. בהתחלה התעקשת לקרוא למשהו בשם. אך לאט לאט נדבקת. "אני בונה כאן משהו, אמא". ואז הגיע גם הרגע הזה: "בניתי כינור!", "יש לי צ'לו". לגמרי מעצמך. ללא כל הכוונה מאיתנו.

נכון, הדברים היחידים שאתה בונה בינתיים הם כלי נגינה - התעניינותך העמוקה במוסיקה עוד תוזכר בהרחבה כאן. אך זה גם לא משנה בעיני. מה שמשנה הוא כי אתה רואה בסלסלה אוסף של צורות שיכולות להיות כל דבר שתרצה, אמיתי אך מופשט, חומר בנוי מאוויר, דמיון שהופך למציאות. בתקווה כי כך יהיה גם בחייך...