שואב אבק השתלט עליך

תקופות הרגישות (sensitive periods) שלך ממשיכות לתת את אותותיהן.

כל כמה זמן יש משהו מסוים שמשתלט עליך בלא להשאיר לך כל אפשרות להתעלם מהקסם המיוחד שלו עליך.

מדהים לצפות בזה. אתה אחוז דיבוק, ומה נשאר לנו לעשות הוא הדבר הכי קל - להשתדל להקשיב לך ולסייע לך בטירופך החיובי.

האחרונים בדיבוקים הם המברגה והמקדחות של אבא, המיקסרים (הפירוט עוד יגיע) ו... שואב אבק!

פעם בשבועיים מגיעה אלינו עוזרת. אנחנו גם מנקים, כמובן, בין לבין, אך ללא ספק הנקיון היסודי הוא באחריותה והודות לה. ומכאן גם ההשכלות שכנראה שלא ממש חשבנו לעומקן לפני כן.

היא התחילה להגיע אלינו בערך לפני שנה. אך היחסים שלך איתה היו די צוננים עד לאחרונה. לרוב, היית משתתק לגמרי כשהיא כאן (אולי בתגובה לנסיונות הרבים מדי מצידה לדובב אותך בדיבורים מצחיקים). והמגע הכי ארוך שלך איתה היה במהלך ארוחת הבוקר, אותה היית אוכל בסלון ליד השולחן, כהרגלינו, בזמן שהיא כבר התחילה לנקות את הבית.


המוח הקולט שלך (absorbent mind), אמרנו? זה בדיוק מה שקרה. מסתבר, כי רק מהצפייה האקראית בה, ולרוב, גם לא כל כך ממוקדת או ארוכה, קלטת באופן בלתי מודע את כל הפרטים בעבודתה, עד כדי פרטים קטנטנים ולא מיוחדים במינם. וכך, בפעם הראשונה שביקשת לנקות את הבית בשואב אבק, שכאן גם המקום לציין את הדרך הארוכה שעברת מממש להבהל מצליל שואב אבק, עד להתקרבות איטית אליו, לרבות התעניינות מירבית בפעולתו וחיקויה המוסיקלי, זו התמונה שהתגלתה לעיני. בדיוק כמו העוזרת, הזזת את כל הרהיטים, אספת את כל מה שהיה על הרצפה והרמת על הספה. בדיוק כמו העוזרת, גלגלת את כל השטיחים, בדיוק בכיוונים שהיא מגלגלת. בדיוק כמו העוזרת, העברת כל פעם את שואב האבק מחדר לחדר, כשאתה מוציא ומחבר אותו לשקע באותו החדר (יותר נכון, קורא לי להוציא את סוגר הבטחון מהשקע, להכניס את חוט החשמל, אז אתה מפעיל להנאתך את שואב האבק, ואחרי שמסיים לשאוב, אנחנו חוזרים בתורנו על אותן הפעולות בסדר ההפוך). בדיוק כמו העוזרת, הלכת למחסן והבאת את חומר הניקוי - לא היה לי מושג בכלל שידעת איפה הוא נמצא (מסתבר שלא רק ידעת, אלא גם בנית תכנית פעולה כדי להשיג אותו - הבאת כיסא, טיפסת ובין כל חומרי הניקוי ששמורים על המדף, משכת בדיוק את החומר שהיית צריך אותו לשטיפת הרצפה). בדיוק כמו העוזרת, תוך כדי שאתה שואב, הבאת דלי מים, מילאת אותו במים ובחומר ניקוי, וסירבת בנימוס לבקשה שלי לסגור את הבקבוק. בדיוק כמו העוזרת, הוצאת את הסמרטוט הרטוב מתוך הדלי, בקושי סחטת אותו, ושמת אותו על המגב. כאן כבר התערבתי. והשתדלתי מאוד מאוד לא לצחוק. בערך במשך שנה, אני מדי פעם מזכירה לעוזרת, שתסחוט את הסמרטוט כשהיא שוטפת את הרצפה. אני לא אוהבת את בזבוז המים המיותר, וגם לא חושבת שזה דווקא תורם לנקיון יסודי יותר. אך כנראה ההרגל שלה חזק מהרצון שלה לשנות אותו בשבילי. למרות שהיא בהחלט משתדלת. ודי וויתרתי. אך מכיוון שברגע זה היכתי על חטא על כי לא חשבתי מבעוד מועד עד כמה ההרגלים שלה יטמעו בך, ולא סיפקתי לך כתחליף הרגלים אחרים (בדרך כלל אנחנו שוטפים איתך את הרצפה המרוצפת בחוץ, ושם לא משתמשים בסמרטוט; ושלא כמו העוזרת, אם היינו פעם מנקים את הבית בלעדיה, סביר להניח כי היינו מסיימים תהליך אחד לפני להתחיל בזה אחריו, ולא שואבים ושוטפים, באותה העת, את כל הבית), וגם הבית היה הפוך, כלומר מאורגן לנקיון על ידך, אך גם לא ממש מוכן לכך שהמים יציפו את כל הרצפה, הייתי חייבת להתערב.

לא כל כך אהבת את התערבותי, כי הרי כך בדיוק ראית את העוזרת פועלת. מנקודת מבטך, חזרת בדיוק רב על פעולותיה. בעדינות הסבתי את תשומת לבך, והראתי לך איך מנקים את הבית אנחנו, בכלים שלך. התמקדתי רק בעיקר, כדי לא לשנות את כל ההרגל שאימצת ולתת לך להרגיש כי טעית.

את הדלי הגדול החלפנו בדלי שלך. את הסמרטוט הגדול החלפנו בסמרטוט שתמיד נמצא מתחת לאסלה, ואתה, וגם אנחנו, תמיד משתמשים בו בניגוב הרצפה (הוא תמיד זמין לשימושך). הראתי לך איך אתה יכול למלא בדלי קצת מים מהברז שבאמבטיה. ואז לשים קצת חומר ניקוי.

ובניגוד למנהגי הרגיל איתך בעת התעסקותך עם המים (אני עדיין מרגישה כי התנסויותיך החופשיות במים לא מיצו את עצמן, ולכן לרוב, מלבד כללי התנהגות רחבים עם מים, משתדלת לא להתערב בעיסוקך בהם; זו גם הסיבה שעוד לא ממש התנסית בתרגילי מזיגת המים הקלאסיים (pouring), בעיקר בגלל שהיה מדובר בעיסוקך במים בבית, לעומת בחצר, הראתי לך איך סוחטים את הסמרטוט (squeezing a sponge) לתוך הדלי, עד הטיפה האחרונה שבו.

ומרגע זה שוב הנחתי לך.

והמשכת...

בדיוק כמו העוזרת, הידקת את הסמרטוט למגב באטב הכביסה (?!).

מאז הבית שלנו לא היה נקי יותר. כמובן, עוד לא מדובר בנקיון יסודי. אלא בחיקוי טהור של פעולותיה. אתה מבצע את כל השלבים אחד אחד. אך כל אחד מהם תופש כמה דקות בלבד. אני מניחה כי הסיבה לכך היא כי לא הצגנו לך את כל הפעילויות בנפרד, באופן דידקטי יותר, כזה שיאפשר לך להשתכלל בהן. וזה גם בסדר גמור. מבחינתי, זה הרבה יותר משחק דמיון פתוח, הליכה בעקבות קריאת הלב שלך, המאמץ שלנו לכבד אותך ברצונך ולסייע לך. לצערי, בשל מצבי הגדל ולא גמיש במיוחד, אינני יכולה להענות לך בבקשתך כפי שהייתי רוצה. ולא תמיד כשאתה מבקש לשאוב אבק ולנקות, אני מרגישה טוב מספיק לשתף איתך פעולה. ובכל זאת, אנחנו מצליחים למצוא את העמק השווה. פחות או יותר.