יום רביעי, 2 ביוני 2010

תודה מאמה!

ביקשת כי אביא לך כוס מיץ.

הגשתי לך אותה: "בבקשה מתוקי".

חייכת ואמרת: "תודה מאמה".

ליבי נמס.

מעולם לא ביקשנו ממך להגיד למישהו "תודה", "בבקשה", "להתראות", "בתיאבון", "לילה טוב", "שלום" (איך שאני אוהבת את השלום שלך ברגע שאתה פותח את דלת הכניסה לבית...:). מעולם לא ניסינו ללמד אותך להיות מנומס. פשוט התנהגנו כך לידך. ושוב, גב' מריה מונטסורי כל כך צדקה - ספגת לתוכך את כל האלמנטים הגלויים והנסתרים של הסיטואציה. אנחנו חיינו אותה, ולכן גם אתה התחלת לחיות אותה. והרי יש דרך אחרת ללמד?

נ.ב. במרחק של חמישה חודשים, אני חייבת להוסיף כי אני לא מכירה הרבה ילדים מנומסים כמוך. ואני אובייקטיבית. כל מי שמכיר אותך מעיד על כך. רק עכשיו חזרנו ממגרש המשחקים, בו שיחקת עם שני ילדים בני חמש-שש. רגע אחרי שהתארגנו ללכת הביתה, ביקשת ממני: "רגע". חזרת לילדים ואמרת להם: "ביי. אנחנו הולכים הביתה. ביי". מבלי כל תזכורת או הערה מצידי. תכופות הבקשות שלך: "אבא אתה יכול בבקשה למזוג לי מיץ?"; "אמא אתה יכולה בבקשה לעזור לי?". לא תמיד, כמובן. אבל מי כן מדבר כך תמיד, בינינו? עובדה היא שמעולם לא שאלתי אותך: "מה אומרים עכשיו?", ולא הסברנו לך מה אומרים מתי. פשוט חיינו את זה, ובאופן טבעי ביותר גם אתה חי את זה.

3 תגובות:

Galia אמר/ה...

אני תמיד בהתלבטות גדולה לגבי העניין של (חינוך ל-) נימוס. מצד אחד, מאמינה גדולה בחינוך דרך עשייה בניגוד לאילוף. ואכן, אני רואה שמדי פעם נעה תגיד באופן אותנטי (בדרך כלל לי או לאביה- שאז מראש פחות חשוב, בעיניי, הנימוס. כי נימוס הוא גם סממן של מרחק ולא הייתי רוצה להשריש נימוס פורמלי-מילולי בבית). מצד אחר, מרגישה שחשוב לי בדיוק זה, הנימוס מחוץ לבית, עם מכרים שאינם בני המשפחה, ואז אני מזכירה לה להודות אם קיבלה מתנה, למשל. אבל בהחלט אני לא יודעת איך להיגמל (ואם זה נכון, בעיניי) מ"מה אומרים?" (והתגובה המותנית: "תודה").

אגב, יש דרך לגרום לתגובתך להגיע ישירות למייל שלי? אני מעט מאותגרת טכנולוגית. וגם מפוזרת. אגיב לך בעוד 15 רשומות ואחר כך לא אזכור לחזור ולקרוא...

My Child's Diary אמר/ה...

הי גליה!
סליחה שלוקח לי קצת זמן לענות לתגובות וגם למייל. זה עוד יקרה, מבטיחה.:)
בזכותך עדכנתי את הפוסט. תודה! תמיד האמנתי, והיום אני גם יכולה להעיד מנסיון (למרות שזה נשמע מאוד מאוד רשמי) שאכן, לנימוס יש רק דרך אחד לחנך, אם בכלל אפשר לראות זאת כחינוך. להדגים אותו ללא הפסקה. תמיד. איך נגמלים? טוב, רק את יודעת מה יכול לסייע לך..:) אולי האמונה שאת הרבה יותר מסייעת לילדים שלך בלא להזכיר להם דברים אלה, ובכך לאמן אותם למשהו פורמלי, לעומת לאפשר להם לעשות זאת מתוך הרצון הפנימי שלהם. אבל בשביל זה, את חייבת להאמין בזה כמובן. לי אישית הרבה יותר חשובה ההתגייסות הפנימית מאשר התנהגות שלא בנימוס לכולם. ודרך אגב, לא מסכימה לגבי אלמנט המרחק שבנימוס. בעיני, או שאתה מנומס, או שלא. שחור על גבי לבן.

כשאת מגיבה, מתחת לשדה בו את כותבת את תגובתך, תחפשי שורה "שלח תגובות בדוא"ל לכתובת.." ותסמני את המשבצת שלידה. ברור שאין שום סיכוי שתזכרי לחזור ולבדוק אם הגבתי. גם אני לא זוכרת בבלוגים בהם אין אופציה כזו.

תודה רבה!

Galia אמר/ה...

תודה. אחרי חשיבה נוספת ובזכות העיון כאן, החלטתנו אכן להיגמל! (:

Related Posts with Thumbnails