אני חושבת שאני מתחילה להבין משהו...
אני חושבת שהבנתי מה משמעות ההריון בשבילי...
בעיני זה מעין מסע של עשיית חשבון הנפש... מעין נקיון פנימי שכזה שמבצעים לפני שישות חדשה מכבדת אותנו בהצטרפותה אלינו... מעין צלילה פנימית למעמקי הנפש...
אני מניחה כי בהריון ראשון המסע עוסק בעיקר בהגדרת החזון שלנו לגבי משפחתנו... לגבי הדרך שבה היינו רוצים לגדל את ילדנו... לגבי המקום שלנו בתוך ההורות... לגבי מקום הזוגיות בתוך התרכובת המשפחתית... התעסקות מרובה במציאת החומרים הנכונים להנחת אבני יסוד לבניית המכסה שתחתיו נחיה במהלך חיינו.. מספיק איתנים אך גם די גמישים... הבלתי נודע רב על נודע... ובמילה אחת - ההתכווננות בעיקרה היא למחר... והמחשבות בשלב זה בעיקר תיאורטיות...
ההריון השני, לעומת זאת, יסודותיו טמונים עמוק בתוך ההווה. אם החכמנו, אפשרנו לילד הראשון שלנו ללמד אותנו על עצמנו, על משפחתנו, על ההורים שבנו, על הזוגיות ההורית שלנו. אם היינו מספיק קשובים, הנחנו לעצמנו לתהות בדרכינו במציאת האדמה המספיק יציבה לבניית הבית לכולנו. והבית כבר קיים. כל מה שפוגש אותנו, במהלך מסע שני זה, הוא הבהרת התשובות שכבר ניתנו בגדול, הדגשת מה שחשוב כי יהיה מודגש באמת, הסרת המכשולים המיותרים. אם לפני כן עסקנו במציאת המתכון המתאים ביותר לתבשיל המתאים על כולנו, הפעם מחפשים אנחנו את מה שיעשיר את התבשיל שכה אוהבים אנחנו לאכול. ועדיין יתן לו טעם מרענן, חדש, ייחודי ועשיר. זו משימה מיוחדת במינה, שונה, אך בהחלט לא פשוטה יותר. הבלתי נודע עדיין די מעורפל, אך הנודע משמיע את קולו כך, שאי אפשר להתעלם ממנו....
נ.ב. התמונות הן מלפני חודש - אנחנו בשבוע ה-29 להריון...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה