עשינו משהו חדש ישן

היום עשינו משהו שלא עשינו... לא יודעת כמה זמן. לבטח זה לא קרה לפחות בשלוש שנים אחרונות.

וכשאני אומרת "עשינו", אני מתכוונת לאבא ואלי.

היום אבא ואני הלכנו... לסרט!!! כן כן! לסרט!

לא בחדר השינה שלנו... אל מול המסך הקטן...

אלא באולם אמיתי... כזה עם מסך ענק... כורסאות נוחות... קצת אנשים ברקע... וחווית סרט ששנינו כל כך אוהבים!

מדהים, אה?

כמה לעיתים אנחנו שוכחים כמה אנחנו אוהבים דברים מסוימים. לא הרגשתי כי משהו חסר לי. אלה החיים שלנו, ואולי לכן התרגלנו אליהם. או ש.. והאמת שאני הרבה יותר מאמינה בכך, הצלחנו ליצור שגרה כזו שכדי לבלות יחד, אנחנו לא ממש צריכים לצאת מהבית, אלא פשוט להיות אחד בחברת השניה. ובכל זאת... היה כל כך כייף! כשראיתי את אבא עם כרטיסים בידיו ליד הקופות, אז התחלתי להתרגש. הדמעות הראשונות זלגו. והן לא עצרו במשך השעתיים הבאות. סרט מקסים ("הרקדן האחרון של מאו"). אבא לידי. והשלווה לנוכח הבטחון בך שתסתדר. וזה היה מדהים לכשעצמו.

הפעם האחרונה שנשארת לכמה שעות לבד הייתה לפני כשנה, עת היינו בקדחת השיפוצים. אז ההורים שלי אירחו לך חברה. וכשחזרנו הביתה, מבלי שידענו על כך, מצאנו אותך מעולף כמעט. הפעם הייתה אחרת. אתה גדלת. בניגוד להרגשה כלפי אמא שלי, הפעם סמכנו לגמרי עליך.

חזרנו הביתה לקראת השעה שבה אתה הולך לישון. היית בהיפר מטורף של נקיון הבית. צחקת וחייכת. נהניתי לראות אותך כך. נהניתי גם כי בילית ביחידים עם אמא שלי, מה שבדרך כלל לא כל כך מתאפשר. לצערי.