אתה בן שנתיים ועשרה חודשים!

אתה בן שנתיים ועשרה חודשים!

ואתה מדהים אותי כל פעם מחדש! אתה מדבר יותר ויותר. ואני נדהמת מההקשרים שלך ומהמחשבות שבאות לידי הביטוי בפיך. כמה שאני מנסה להניח לך במובן זה, לעיתים אני ממש כבר קצרת רוח לשמוע אותך נותן ביטוי מילולי לעולם הפנימי הכה עשיר שלך. אני אוהבת את המילים המיוחדות שלך: "פיפס" (צ'יפס), "AK EGA" ("רק רגע"), "אבון" ("בתיאבון"). אני אוהבת את איך שאתה מחקה את הנימה שלנו, ורק אז אני מודעת לכך שיש לנו בכלל נימה - למשל, כשאתה פורס את כל תכניתך לפנינו, ואז מוסיף: "טוב?" אני אוהבת את איך שאתה לפתע, באמצע מעשיך, מתיישב לך על הפוף, או נשכב על הספה, ומודיע: "תה נח". אני אוהבת את איך שאתה חוזר אחרי המילים שלנו, כדי לתרגל את ההגייה, כנראה. אני אוהבת את הדקלומים שלך את השירים מהספרים, כשחיוך רחב על פניך, ומבטך מופנה אלינו. אני אוהבת את איך שאתה אוהב לקרוא את הספרים. ויודע בדיוק איזה ספר אתה מחפש. אני אוהבת את איך שאתה שר בעצמך את השירים האהובים עליך, ומנסה ללא הצלחה להבין מדוע דווקא את השירים האלה אתה אוהב: "היום יום הולדת" (לכבשה - מדהים לא? מכל הישויות בעולם, אתה חוגג יום הולדת דווקא לכבשה, ולעיתים לתרנגול), "היום יום שישי" (איך שאתה אוהב את השיר הזה!), "בוקר טוב". אני אוהבת את ההגעות שלך אלינו בלילות. את ההתכרבלויות איתך. את השינה איתך - אני באמת ישנה יותר טוב, כשאתה בזרועותיי, אפילו בלילות הבעייתיים של ההריון. אני אוהבת להתעורר ולגלות כי אתה כבר ער. שוכב לידי. לעיתים מביט עלי, לרוב פשוט מתבונן במשהו, מלטף לי את הצד העליון של הכף היד, בתנועות הכה אופייניות שלך, ומהרהר. ואני משתדלת לא לזוז, רק ללטף אותך, כדי לאפשר לך להתעורר באמת בזמן המתאים לך. אני אוהבת את איך שאנחנו מחליטים בבוקר, מה נאכל לארוחת בוקר. אני אוהבת את איך שאתה מודיע לי: "חכה" או "ששש", כלומר מבקש שאני אשאר במיטה, והולך להכין את ארוחת הבוקר. אני אוהבת את הארוחות שלנו. אני אוהבת את ארוחות הצהרים שלנו, במיוחד כשאבא מצטרך אלינו. אני אוהבת לראות את שניכם. אני אוהבת לשמוע את שניכם. אני אוהבת להרגיש אותכם. אני אוהבת את האור שמאיר את כל פניך ברגע שאתה רואה את אבא. אני אוהבת את העובדה כי כל כך חשוב לך "יחד", בדיוק כפי שהוא חשוב גם לנו. אני אוהבת את הפעמים, בהן אני מצליחה להתאפק ולא להזכיר לך, כדי לראות עד כמה דווקא אז אתה מתפעל הכל מסביבך - רץ לשטוף ידיים אחרי הארוחות, עורך שולחן לקראת הארוחה, מסדר דברים אחריך. אני אוהבת לשמוע את השאלות שלך, גם כשהן חוזרות על עצמן מליון פעמים (עכשיו אנחנו בתקופת "איפה" - "איפה בוסיה עובדת?", "ברחובות", "איפה?", "בשפלה", "איפה?", "במרכז הארץ", "איפה?", "צריכים לנסוע באוטו, דרומה מאיתנו, ואז מגיעים"), ושוב, ושוב, ושוב. אני אוהבת את איך שאתה מודיע לי: "הולכים לעבוד", ואחרי שאני מספרת לך מה אנחנו הולכים לעשות, אתה מוסיף: "יש לנו המון עבודה!". אני אוהבת את איך שאתה אוהב את הים. את הטבע. את כל מה שקשור לטבע בהתגלמותו הטבעית. אני אוהבת את איך שאתה חוזר מהקניות עם אבא ומודיע לי: "עשינו הממממממממממממון קניות", ומפרש באדיקות את כל מה שרכשתם. "מאמה תראה!". אני אוהבת את איך שאתה מתבונן בהתנהגויות של ילדים אחרים, ומנסה אותן על עצמך (כמו למשל, עושה פיפי כמו עלמה). גם אם מודה, לעיתים אני גם קצת משתגעת מזה, אך הרי זה דבר טבעי ובריא. אני אוהבת את איך שאתה מודיע לי כי אתה הולך לעשות המון רעש, ורק אחרי שאתה מוודא שאני "מוכנה", אתה רץ ברחבי הבית צורח לשמחתך. אני אוהבת את איך שאתה מגיע אחרי הקניות ומפזר את כולן. כל דבר למקומו. אני אוהבת לראות אותך ישן במיטתך. אני אוהבת לראות אותך משחק. אני אוהבת לראות אותך בונה תכנית מסוימת בראש המתוק שלך, ואז מקדם הכל כדי להוציאה לפועל. אני אוהבת לצפות בפתרונות היצירתיים שלך. גורר את הכסא של אבא (אחרי שבדקת שהוא יציב), מטפס עליו כדי להגיע למקפיא ולהוציא משם "דגים" - מגנטים וכרטיסי אשראי ישנים שלנו. כשעוז רצה לשתות מים, הסברתי לו שנגמרו לנו בדיוק בקבוקי מים, אתה רצת והוצאת סט חדש של בקבוקי מים קטנים שלך (אני בכלל לא ידעתי שהסט הזה קיים), כדי להציע לו מים מאחד הבקבוקים שלך. אני אוהבת לראות איך במשחקים שלך משתקפים חיי היומיום שלנו והחוויות שחווית. אני אוהבת לראות אותך מסביר משהו לילדים אחרים. דואג להם לאוכל (כמו שמילאת צלחת לעידו). מביא להם את מה שהם רוצים. אני אוהבת לראות את איך שאתה מקפיד לשמור על המקובל בביתנו, דווקא כשהאורחים מגיעים. גם אם בעצמך אתה לא כל כך שש להשמע לכך.

ויותר, באמת, יותר מכל - אני פשוט אוהבת להיות אמא שלך. ומודה לך על כי בחרת בי להיות אמך.

התמונות צולמו לפני פחות משבוע - אנחנו בשבוע ה-34 להריון.