חזרנו מנופש...

לעיתים כל מה שצריך הוא להחליט כי עושים משהו, למרות הכל, בניגוד לכל, על אף הכל. לקבוע. ואז פשוט לתת לדברים להסתדר. כי הרי הם חייבים להסתדר, כשכבר קבענו משהו. המעשה נעשה. העובדה נקבעה. בעצם, המחסום המשמעותי ביותר שעלינו לעבור הוא להתעלם מהחיים, להקשיב למה שבאמת נחוץ לנו ולעשות מעשה.

וכך בדיוק נהגנו.

כבר הרבה זמן דיברנו כי עדיף שנקח חופש קצר, כולנו יחד, ונתרחק מהחיים, לפני שהגברת הצעירה תצטרף אלינו, ויעבור זמן עד שנצליח לעשות כן שוב. בהעדר תקציב מיותר, האופציות היו די מצומצמות. אך לא נתנו לכך להשפיע עלינו. כמעט נכנענו ללחץ ולמתח של התקופה האחרונה. אך לבסוף החלטנו כי נקבע מועד, והכל פשוט יסתדר.

היה מצחיק לראות איך ההורות משפיעה אפילו על החלטה טכנית שכזו - היכן ננפוש. תוך כדי ההתלבטויות והבחירות, הבנתי שוב כי מה שהכי חשוב הוא כי לך יהיה טוב. כלומר, שוב, לא על חשבון של הנוחות שלנו, אלא בדגש יתר על הנוחות שלך. כי כשלך לא יהיה נוח, אין ספק שגם אנחנו לא נהנה. ואם לנו לא יהיה נוח, יש יותר אפשרויות מבחינתנו לשנות את המצב כך שיהפוך לנוח. ולכן, כשלבסוף הבחירה הייתה אמורה להעשות בין צימר לחדר אירוח קיבוצי, היה כמעט ברור מדי כי האחרון יועדף. ואם עוד היו לי ספקות קטנים בלב, בעת שנחתנו, הבנתי, כי למרות שכבר יצא לי לנפוש בחדרים מזמנים יותר, בסופו של דבר, מה שהיה בחדר היה הכי פחות חשוב. מה שכן היה חשוב הוא היציאה מהחדר ישירות לגינה, המרחב הבטוח מסביב, ויותר מכל - המצאות בריכת הקיבוץ במרחק הליכה קצר מהחדר. כמה שהחיים פשוטים אם רק מאפשרים להם.

להיות רק שלושתנו (כמעט ארבעתנו). מנותקים מכל. אחרי שעשינו מאמץ כביר לשים את כל הדאגות בצד. היה... פשוט נפלא! בהתחלה הייתי קצת סקפטית לגבי נחיצות החופש, כי הרי בסופו של דבר אנחנו משתדלים לבלות כל רגע פנוי שלנו יחד גם בבית. חשבתי שבעצם חשוב מאוד לצאת לחופש, כדי שאבא ינוח קצת. טעיתי. כמה טעיתי! למרות המרחק הקצר, למרות רק שלושה ימים, למרות החום הכבד מאוד ששרר ביום המלא היחיד שהיינו שם, היה פשוט נהדר! נחוץ מאוד! משחרר! מקנה הרגשת חופש אמיתית! מיוחד! אינטימי! ופשוט נפלא...!

התמונות האלה צולמו בחום הכבד, אולי החום הכבד ביותר שנאצלתי לבלות בו, מבחירתי החופשית בהחלט, הרחק מהמזגן הזמין מאוד, לא בגלל שהוא התקלקל, אלא כי לא הייתי מוכנה לוותר ולו על רגע אחד עם כל מי שאהוב עלי ביותר... גם כשאני בשבוע ה-34...