הם היו כאן! ובמובן מסוים עדיין הינם...

אז אמנם עבר כבר כמעט חודש מאז הם היו כאן, הרי מה זה משנה בינינו. מה שחשוב הוא כי במשך חודש ימים ניסינו לבלות כל רגע פנוי שלנו יחד. שוב ושוב נוכחתי לדעת כי חברות אינה נקבעת על פי המיקום הגאוגרפי, אלא אך
ורק לפי הקשר שנוצר בין הנפשות הפועלות. קשר חי ופועם. בין כל המשתתפים. בכל הרמות. מתוחזק ומושקע. אני לא בטוחה אם ראיתי אותך מתרגש כל כך כמו ביום בו אבישג, עוז ועלמה היו אמורים להגיע אלינו. הם אך נחתו, ולא קיוויתי אפילו שנצליח לראות אותם באותו היום. ובכל זאת, מהבוקר התרגשתי. לא דיברנו איתך הרבה על עלמה בשנה שלא הייתה כאן, כיוון שלא ראיתי טעם בלהסביר משהו כל כך מורכב כמו קשר הנשמר מרחוק. מה גם שאין קשר אחר דומה לזה שאנחנו חווים עם מישהו אחר. ואולי בדרך אגב הזכרתי שהם אמורים להגיע. אך היית בהיפר מהבוקר. וכשנודע לנו שהם בדרך אלינו, הדבר היחיד שלא עשית הוא ללכת על הראש. התרוצצת כאן בכל הבית, קפצת, רקדת, צהלת מאושר. כשהם נכנסו, מרוב שמחה לא הצלחת לעמוד במקום. מדהים פשוט עד כמה קלטת את פרפורי הבטן שלי ונתת להם ביטוי חיצוני. ומדהים לא פחות היה החיבור בין שניכם. אין לי ספק כי אתם לא זוכרים אחד את השניה לפני שנה, ובכל זאת כאילו מאז ומתמיד שיחקתם ביחד. ולסיכום, היה כל כך כייף!!! ואולי זה גם מה שגרם לי להרגיש פחות עצובה הפעם מהפרידה לעוד שנה. החוויות החמות והמרגשות עוד חיות חיים שלמים, והלב מלא ברגשות שלא מושפעים מכמות האוקיאנוסים המפרידים בינינו, וההרגשה היא כאילו הם כאן במרחק של שיחת טלפון. אם כי בהחלט לא הייתי מתנגדת לאם זה היה אכן כך באמת..

והנה התמונות מהחוויות בחודש יוני (לא מפתיע כי כמעט בכל פעם שנפגשנו שכחנו לצלם..)...